יקב הגליל בצפת

יקב הגליל בצפת, מחלוצי יצרני העראק בארץ ישראל / עצמונה וקסמן

בתקופה זו שבין פורים לפסח כשהיין זורם לכוסות, זו הזדמנות להזכיר את היקב הצפתי של משפחת גולד שהתפרסם בזכות העראק המשובח שלו, המוכר כ”עראק האיילות”.

הכל מתחיל בסיפורה של משפחת גולד מאוקראינה, שעסקה במשך שלושה דורות בייצור יין וזיקוק וודקה. פרעות ופוגרומים פגעו במשפחה למעט שני אחים ששרדו. בעצת הרב המקומי, האחד נסע לארצות הברית והשני, יוסף, עלה לארץ הקודש. הנכס היחידי שהיה ברשותו היה מעט ממון והרבה ידע בייצור יין. יוסף הגיע לצפת בעקבות המים הטובים והזכים של מעיינות צפת שהתאימו לייצור וודקה טובה. בשנת 1924 ייסד את “יקב הגליל” והיה היקב הראשון המודרני והמקצועי לעומת היקבים הביתיים בעיר. מיקומו נבחר בשיפולי רחוב האר”י בשל קרבתו למעיינות שבסביבה, ונמצא על הדרך העתיקה לכיוון מירון שדרכה הובאו הענבים מאזור כרם בן זמרה. ביקב ייצרו סוגי יין שונים על פי מסורת שהובאה מאירופה והוודקה שייצר היתה משובחת כמיטב הוודקה הרוסית, אך הצפתים לא ממש התחברו למשקה, ולכן התרכז בעיקר בייצור יין ועראק, משקה שהיה מוכר יותר לתושבי הסביבה. את טעמו והארומה המיוחדים של האלכוהול המזוקק קיבל מתוספת האניס.

עד אמצע שנות החמישים פעל היקב בצפת, והמשקאות שווקו בחביות לחנויות או ל”חמארות”- בתי מרזח, שהיו מעין פאבים של פעם. בעקבות חוק שחוקק בשנת 1956 שחייב למכור אלכוהול בבקבוקי זכוכית סגורים בלבד, עבר היקב למפרץ חיפה בקרבה למפעל ייצור בקבוקים. בעקבות שריפה גדולה שהרסה את היקב, עבר המפעל לטירת הכרמל משם הוא פועל עד היום.

משפחת גולד שומרת בקנאות על סוד ייצור העראק עד ימנו. כפי שמעיד יוסי גולד, המנהל הנוכחי, רופא לשעבר, שהוא דור שביעי ליצרני אלכוהול. הנוסחה הסודית של ייצורו עוברת רק לאחד מבני המשפחה ונשמרת בקפדנות. המזקקה בה משתמשים היום נבנתה על ידי הסבא של יוסי גולד ולדבריו השינויים שנעשו במפעל במהלך השנים הם רק בקווי הייצור והמילוי של היקב.

הצפתים, בייחוד הוותיקים שבהם, מאז ומתמיד נתנו לעראק מקום של כבוד בכל שמחה וסעודה. הוא ליווה את החמין, ובשבת חתן לא נפקד מקומו ליד הקיגל והמלפפון החמוץ. הוא נחשב כטוב לעיכול ולא רק. ברוב הבתים מחזיקים הצפתים בקבוק לרפואה: גרגור כוסית עראק מרגיע כאבי גרון ושיניים, מסאג’ של עארק עוזר לבטן כואבת, בעיקר של תינוקות שסובלים מגזים; קומפרס עראק על המצח מוריד חום, ומריחת עראק מחטאת שריטה ופצע. ומי לא זוכר כילד, את הפלא שבו הנוזל השקוף הופך לבן כשמוסיפים לו מים או קרח. יש שכינו אותו “חלב האריות או חלב ציפורים (תלוי את מי תשאלו). ואני, לפני החיסונים, לגמתי בכל יום כוסית בתקווה שגם את הקורונה הוא ימנע…

עד לפני כמה שנים אפשר היה לראות את שרידי המפעל, במיוחד את דוד הזיקוק הראשון, את שרידי הצינורות ואת אבני הריחיים ששימשו לטחינת הדגנים. שרידים ששימור מתאים היה יכול להפוך את המקום לאבן שואבת שמציינת את ראשית הייצור המסחרי של העראק בארץ ישראל.

ובינתיים נרים כוסית לכבוד המסורת הארוכה של “יקב הגליל” ולא נשכח שגם העראק האהוב החל את דרכו בצפת.

“יקב הגליל” בצפת
תווית הבקבוק
״עראק האיילות״,
מאז 1824
------------ אהבתם - שתפו -----------