מחנה צריפין ובסיסיו – פעם והיום

מחנה צריפין ובסיסיו – פעם והיום / ישראל פרקר

פעמים רבות ביקרתי בבסיסי מחנה צריפין השונים בעת שרותי בצה”ל, כחייל סדיר וכאיש מילואים. אני זוכר הרבה צריפי עץ בגדלים שונים, מבני בטון והרבה עצי אקליפטוס בצידי כבישי האספלט שחצו את המתחם, לאורכו ולרוחבו. היו מסביב גם הרבה חיילים וחיילות עסוקים, ושפע כלי רכב צבאיים.

לאחרונה ביקרתי שוב במקום, שחלקו הגדול כבר לא מוקף בגדרות, והכניסה לשטחים הפתוחים שבו היא חופשית. לא האמנתי למראה עיניי. כבישי האספלט המקוריים נעלמו ועימם גם רוב המבנים והצריפים מפעם. רוב האקליפטוסים נעקרו ובמקומם נחפרים באדמה החומה מרתפים גדולים בהם יוצקים קירות בטון שמעליהם נבנים הרבה בניינים רבי קומות. רחובות חדשים של שכונות הולכים ומתרבים. צריפין של היום רחוק ממה שהיה בעבר.

הרבה אירועים היו במקום. הם הותירו אינספור סיפורים מ-100 השנים שהמחנה הגדול שכן במזרחה של ראשון לציון.

בכתבה זו ריכזתי מידע מקוצר ומעובד, מתוך אתרי עיריית ראשון לציון וויקפדיה, על השלבים בשנות פעילותו של מתחם צריפין הנוסטלגי ובסיסי צה”ל שהיו בו – מתחם ההולך ונמחק למענן של שכונות מגורים חדשות, הנבנות, בקצב מהיר.

☆ המחנה הגדול בצריפין – סרפנד – הוקם על ידי הבריטים ב-1917 במסגרת פריסת כוחותיהם במזרח התיכון, במלחמת העולם הראשונה. כבר מראשית בניינו הוקצה בו שטח רחב לשימוש כבסיס טירונים עבור יהודים וערבים, שיועדו להתגייס לכוחות הוד מלכותו, הבריטי.

בתקופה הערבית שכן במקום הכפר הערבי צרפנד אל-עמאר, מכאן בא שמו. במבצע ברק נהרס הכפר.

☆ בשנת 1936 הוקם בסמוך מחנה המעצר סרפנד, בו נעצרו פעילי מחתרות שונות.

☆ במלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, פנו ארגוני נשים ובהם נציגות ויצ”ו, מועצת הפועלות (היום נעמ”ת) והדסה אל הבריטים, בבקשה לפתוח את ה-ATS (חיל העזר לנשים) בפני מתנדבות יהודיות מארץ ישראל. לפנייה זו הצטרפה גם הסוכנות היהודית.

חיל העזר לנשים (Auxiliary Territorial Service, בקיצור: ATS) היה חיל הנשים של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה.

המתגייסות הראשונות ל-ATS שירתו כטבחיות, כפקידות וכאפסנאיות. במאי 1941 הוכר מבנה הדרגות הייחודי של ה-ATS והמשרתות בו הוכרו כחיילות לכל דבר, ולא עוד כמתנדבות. אחת החיילות המפורסמות של ה-ATS הייתה הנסיכה אליזבת (היום אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת) ששירתה כנהגת משאית.

באוקטובר 1941 התקבלה התשובה הבריטית לנשות הארץ כי ניתן לגייס 5,000 נשים. הסוכנות התנתה כי הבנות תגויסנה ליחידות אורגניות עבריות, דבר שנענה חלקית. הותנה גם כי יינתן להן תג מיוחד, וכי יהיה שימוש בשפה העברית כשפה רשמית שנייה בקרב המתגייסות.

בינואר 1942 התגייס מחזור ראשון של 60 נשים, שיועדו להיות קצינות ומש”קיות, ואומן במחנה סרפנד.

למרות הרצון להקים פלוגות ATS עבריות, הוקמו רק פלוגות מעטות כאלה, ורוב הנשים פוזרו ביחידות ה-ATS השונות במזרח התיכון.

כשהוקם צה”ל, בימי מלחמת העצמאות, השתלבו רבות מבוגרות ה-ATS בשורותיו בתפקידי פיקוד. בין בוגרות ה-ATS היו חנה לוין ששימשה ב-ATS כקצינת תנאי שירות בדרגת סגן, השתלבה בצה”ל כקצינת גיוס ראשית בדרגת רב-סרן, ולאחר שחרורה הייתה ראש העירייה ראשון לציון; אסתר הרליץ שהייתה חברת הכנסת וסטלה לוי, קצינת ח”ן ראשית וחברת הכנסת.

בתקופת מלחמת העצמאות היה בסרפנד מחנה שבויים לערבים שנתפסו בקרבות. מחנה השבויים נסגר בקיץ 1949.

למחרת הכרזת המדינה, ב-16 במאי 1948, עזבו הבריטים את מחנה צריפין, אחד ממחנות הצבא הגדולים והמרכזיים שהוקמו בארץ. באותה תקופה הם הכניסו דרך השער המזרחי (“שער ירושלים”) את חיילי הלגיון הערבי, שהחלו, תוך זמן קצר, להמטיר אש על ראשון לציון הממוקמת סמוך לצריפין. המחנה נכבש על ידי חיילי חטיבת “גבעתי” במהלך מלחמת העצמאות, אחרי קרב שנערך במאי 1948, והערבים גורשו ממנו.

☆ לאחר מלחמת השחרור בסיסי הטירונים הבריטיים הפכו לבסיסי טירונים של צה”ל. כך היה גם במחנה סרפנד, ששמו שונה לצריפין.

מקור השם “צריפין” הוא ביישוב עברי שהתקיים באזור מהמאה הראשונה לפנה”ס. שמו של היישוב מרמז על ענף הצורפות, בו עסקו אנשי היישוב.

☆ בצריפין הוקמו בסיסי ההדרכה המרכזיים לטירונים – בה”ד (בסיס הדרכה) 4, ולטירוניות, מ״כיות וקצינות – בה”ד 12.

במשך השנים נוספו והוקמו בשטחו גם בה”ד 6 של חיל הלוגיסטיקה, בה”ד 10 של חיל הרפואה, בה”ד 11 של חיל השלישות, בה”ד 16 – ביה”ס לחילוץ והצלה של פיקוד העורף (ממוקם בתוך בסיס בה”ד 11), ובה”ד 20 של חיל החימוש.

סמוך לבסיס, מול “שער יפו”, נמצא “מחנה גדעונים” ששימש את מערך הקשר הבריטי שבו נמצא בה”ד 7 – בית הספר המרכזי של אגף התקשוב.

בצריפין היו גם בסיסים ויחידות שונות:

היחידה המרכזית לתעבורה של המשטרה הצבאית, במצ”א 108 (בית מלאכה לציוד אלקטרוני) של חיל האוויר, גדוד פסגות, יחידת לוטם, גדוד אמירים מרכז חושן, בסיס הרבנות הצבאית 779, חר”פ (חיל הרפואה – מרכז רפואי צבאי) 542.

עבור הסגל וחניכי הקורסים המתקדמים, הוקם במקום “בית קולנוע צריפין”, ליד מרכז מסחרי שהקימו הבריטים ב-1924 וגם בריכת שחייה, ששימשה את חיילי הבסיס, וכן את תלמידי בתי ספר מראשון לציון הסמוכה, שהגיעו לשיעורי שחייה במקום.

בבסיס שוכן בית הדין הצבאי התורן של יחידת בתי הדין הצבאיים. כל הבסיסים מועברים למקומות אחרים ברחבי המדינה.

☆ למחנה צריפין היו ארבעה שערים מרכזיים, המוכרים לרבים, דרכם נכנסו אליו:

  • שער יפו – על כביש 44
  • שער ירושלים – על כביש 4313, המחבר את כביש 44 עם כביש 43 ונס ציונה
  • שער ראשון – בשכונת שיכון המזרח בראשון לציון
  • שער הרצוג – שער חדש על דרך חיים הרצוג, המחבר את כביש 44 עם מזרח ראשון לציון

זהו עוד מתחם נוסטלגי, גדול, שאט אט יישכח ויהפוך לאזור עם שכונות מודרניות השוקקות חיים, פעולות תרבות ותלמידים בבתי ספר (גם זה כבר שם, חדש).

אימון חיילות בהטלת רימון, 1953, תרומת אביבה שני (מ״כית טירוניות)
טירוניות עם רובים צ׳כים, 1954, צילום יפה אלון, תרומת עופר אלון
אימון שדה בטירונות ליד פלמחים, 9/1968, צילום משה באייר, תרומת יהודית גרעין-כל
מסדר סיום קורס מ״כיות עם קצינת ח״ן ראשית אל״מ סטלה לוי, 1968, צילם משה באייר, תרומת יהודית גרעין-כל
עבודות פיתוח ובנייה, צריפין
עבודות פיתוח ובנייה, צריפין
בנייה חדשה, צריפין
------------ אהבתם - שתפו -----------