לאחרונה למדתי והחכמתי בעוד נושא מעניין ופחות מוכר – שימור ושחזור ציורי קיר ותקרות שצוירו בבתים לפני עשרות רבות של שנים. הצטרפתי לשי פרקש, המוגדר כחלוץ בתחום התיעוד והשימור של אומנות ציורי קיר בישראל, לסיור במספר בתים, חלקם משופצים ואחרים עדיין בתהליך השיפוץ והשימור, ברחובות אלנבי ולילינבלום בתל אביב.

חדר המדרגות הראשון בו עליתי בעשרות מדרגות, בהובלת פרקש וצילמתי מכל עבר מלמטה ועד למעלה, היה ברחוב אלנבי 118 פינת שדר’ רוטשילד 32. הבניין משופץ ומשומר כהלכה.

פעם היה במקום מלון גינוסר, שנבנה בשנת 1921 על ידי היזם שלמה פכטר, סוחר נעליים מאוסטרליה. זה היה מלון הפאר הראשון בתל אביב והמבנה הציבורי הראשון שתכנן האדריכל יהודה מגידוביץ. המלון כלל כ־25 חדרי אירוח, טרקלין, חדרי מנוחה וקריאה, אולם אירועים וחדר אוכל.

בחזית הפונה לשדרות רוטשילד ישנן מרפסות המעוטרות בקשתות יפות. בנקודת המפגש הפינתית של החזיתות (לכיוון אלנבי-רוטשילד) הוקם מגדל מדרגות המסתיים בקו גבוה מקו מעקה הגג, ובראשו כיפה בסגנון מזרחי.

לאחר הקמתו של המבנה, פעל המלון בקומות השנייה והשלישית שלו, בניהולו של בנימין בן נחום ולכן הוא מוכר גם כ”מלון בן נחום”. המלון עוצב בסגנון אירופאי קלאסי ונחשב למפואר ביותר.

בשנת 1933 נמכר המלון למשה (מוריס) בנין, קבלן ואיש עסקים מעשירי תל אביב. במבנה נערך שיפוץ שכלל פתיחת חזית מסחרית לכיוון רחוב אלנבי. במרפסת הקומה הראשונה במלון נפתח בית הקפה “עטרה”, שהפך למקום מפגש מרכזי לאומנים ולאנשי רוח.

במשך השנים בוצעו במבנה שינויים רבים שטשטשו את צורתו החיצונית המקורית. המבנה נותר מוזנח, ושימש כבניין משרדים ומחסנים.

בשנת 2012 החל במבנה תהליך שיקום ושיחזור בניהולה של האדריכלית ניצה סמוק כחלק מבניית המגדל הצמוד אליו. במהלך העבודות נחשפו ושוחזרו ציורי קיר ומרצפות מעוטרות, פרי עבודתו של מנחם מנדל קרול בחדר המדרגות ובמרפסות הרבות.

עבודות השימור, השחזור והשיקום של הבניין, נמשכו כשנתיים. יש אומרים שהתוצאה בה ביקרתי היא אחת מההצלחות הגדולות ביותר של מבצעי השימור שנעשו בשנים האחרונות בארץ. עבודה רבה הושקעה כאן.

שימור ושיחזור ציורי קיר ותקרה הפכו לחלק בלתי נפרד של מארחי, שי פרקש, שגדל והתחנך בצפון הישן של תל אביב.

בשנת 1981 הצטרף שי לבית המלאכה המשפחתי “פאר מוצרי צביעה וגימור” (כיום – “פאר־נשר”), אשר נוסד על ידי אביו חיים פרקש, כבית מלאכה לייצור מברשות ומכחולים לשימוש תעשייתי ולאומנות.
שי יצר קשרים עם ספקים מחוץ למדינה והחל לייבא מוצרים וכלים נוספים לענף הצבע והשיפוץ.

באחת התערוכות בחוץ לארץ הוא נחשף לשיטת הציור באמצעות שבלונות [תדמיות]. שי השתתף בכנס של ארגון SALI, אגודה של אומני ציורי קיר דקורטיביים בארצות הברית והשתתף אף במספר השתלמויות בתחום ציורי השבלונות. הוא החל לשווק שבלונות בארץ ויזם סדנאות ללימוד ציור על קירות באמצעות שבלונות.

שי פרקש מצא ברחוב שמרלינג בנווה צדק, במקטע קיר של בית הרוס, תחת שכבות של צבע ישן שהתקלף, שרידי ציור קיר באמצעות שבלונה. ציורי קיר שכאלה מתחילת המאה ה־20 לא היו מוכרים בארץ, ושי התחיל לחקור את הנושא. הוא ערך סקר רחב בבתי שכונות נווה צדק ונווה שלום, בבתים פרטיים ובבתי כנסת. כך החלה עבודת תיעוד ומחקר מקיפה, בה נמצא כי ציורי הקיר היו חלק מתרבות העיצוב של הבתים בתקופת סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 .

מתברר ששרידים של ציורי קיר נמצאים מתחת לשכבות צבע וטיח במאות בתים ישנים בארץ ורבים לא יודעים על כך, או חושבים שהמקרים אבודים ואין אפשרות לשחזר את דברי האמנות האלה. שי פתח בשנת 2000 את סטודיו “תכלת” יחד עם אלי שאלתיאל. הצטרפו אליהם מספר עובדים והעבודה הלכה ורבתה. הסטודיו מתמחה בביצוע פרויקטים של תיעוד, חשיפה, שימור ושחזור ציורי קיר. אחד מהפרויקטים הגדולים בהם השתתפו היה שימור מתחם שְְְְרונה, אשר בבתֵֵיה נמצאו ציורי קיר רבים מתקופת ההתיישבות של הטמפלרים ומתקופת המנדט הבריטי.

שי וצוותו עוסקים כיום בשימור בתחומים נוספים לציורי הקיר, כמו אומנות הסגרפיטו (טכניקה בה מצפים את הקיר בשתי שכבות, או יותר, של טיח בצבעים שונים. בטרם התייבשות הטיח, מתבצע הציור על ידי גירוד או חריצת הטיח, המביאים לחשיפתן מחדש של השכבות העמוקות יותר, שלהן צבע שונה), פרסקו (טכניקת ציור קיר אשר מתבססת על ציור ישירות על טיח סיד לח וטרי. הצבעים מתייבשים יחד עם הטיח והופכים לחלק אינטגרלי ממנו), כלי בית וריהוט, פעמונים היסטוריים ובתחומי תרבות חומרית נוספים.
זהו נושא חדש, מעניין ויפה מאוד.

(רוב המידע נלמד בעזרת ויקיפדיה, 11/2022)

[דצמבר 2022]