בהגיעי לכניסה הצפונית של רמלה אני תמיד רואה מימין לפני הצומת 24 עמודים בגבהים שונים, המסודרים כמו שתי צלעות של משולש. התעניינתי, קראתי ומצאתי שזו אנדרטה המנציחה את זיכרם של 51 לוחמי האצ”ל שנפלו בקרב על רמלה במלחמת העצמאות.

החלטתי לראות את האתר מקרוב. לגמרי לא היה קל להגיע למתחם וגם לראותו במצבו העכשווי. בין האנדרטה לכביש ממוקמת גדר פח אטומה וגבוהה. מצאתי שביל עפר, מכיוון מזרח, שהוביל את רכבי אל האנדרטה. חפירה גדולה ורחבה מלאה במי גשם עצרה את נסיעתי. שביל נוסף, מלא בבוץ סמוך לאתר בנייה חדש, הובילני לרחבה הסמוכה לצידה האחורי של האנדרטה.

האנדרטה מוקפת בגדר גבוהה, ושער הכניסה היה סגור עם שרשרת ומנעול חלודים. נכנסתי לחצר האתר דרך פרצה בגדר. מצאתי מקום שופע בהזנחה ובעשבי ושיחי פרא.
על לוח שיש שניצב בין העשבים כתובים פרטי מהלכי הקרבות ברמלה, שכותרתם

אנדרטה לחללי האצ”ל שנפלו במערכות רמלה בתש”ח.

“בפרוץ מלחמת העצמאות הייתה רמלה עיר ערבית ובה כ-18,000 תושבים. דרכה עברה הדרך הראשית מתל אביב ומיפו לירושלים, שהייתה חסומה לתחבורה היהודית. כחלק מהפעולות להשתלטות על הדרך לירושלים תקפו כוחות מאנשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ”ל) את רמלה.

בכוח התוקף היו תשע פלוגות בפיקוד עמיחי פאגלין (שמו בארגון – גידי), קצין המבצעים של האצ”ל.
מולם עמד כוח צבאי בסדר גודל דומה, שכלל לוחמים מערביי רמלה ופלוגה מהצבא הירדני (הלגיון הערבי). ההתקפה הראשונה הייתה ב-16 במאי 1948. כוח האצ”ל יצא בשני ראשים מבאר יעקב, האחד לכיוון מרכז העיר והשני לכיוון מבנה הנמצא קילומטר דרומית ממקום האנדרטה. בניין זה שימש בעבר את הבריטים כבית הספר לקצינים, ואחר כך את חסן סלאמה, מפקד הכוח הפלסטיני באזור.

הכוח שתקף את העיר נבלם, ועקב התקפת-נגד של הערבים נסוג באבידות רבות. סיפר אחד המפקדים: “לאחר מספר שעות של התקדמות זהירה, תוך רצון לשמור על יתרון ההרתעה, הגענו סמוך לעמדת הלגיון. במרחק של כמה עשרות מטרים מהעמדה נתגלנו בגלל נביחות כלבים והאויב פתח עלינו באש.

הנסיגה הייתה קשה מאוד ובחלקה הראשון הצטרכתי לעצור מדי פעם את המחלקה כדי להבטיח שאיש אינו נעדר. הכוח שתקף את מבנה בית הספר לקצינים הצליח במשימתו, והמקום היה למוקד האחיזה של האצ”ל ממערב לרמלה.

“בארבעת השבועות הבאים תקפו לוחמי האצ”ל את רמלה שלוש פעמים נוספות, אוּלֶם בכל המקרים נבלמו. ב-11 ביוני 1948, מועד הפסקת האש בהתאם להכרזת ההפוגה הראשונה במלחמה, תקפו הערבים את מבנה ביָת הספר וכבשוהו מידי לוחמי האצ”ל. ‎
“חלק מהנופלים ברמלה הוכרזו נעדרים בלהט הקרבות, ורק כעבור ארבע שנים נערך מבצע לאיתור גופותיהם ולהבאתם לקבורה.

“רמלה נכנעה לבסוף בחודש יולי 1948 לאחר שצה”ל כבש אֶת לוד הסְמוכָה במבצע ‘דני’.

האנדרטה שלְפּנִיכֶם תוכננה על ירי האדריכלים אוסקר ואבי פישר. היא מעוצבת כמגן דוד תלת ממדי, אשר הקירות משני עבריו בנויים בגבהים משתנים ויוצרים מכלול הפונה לעבר ירושלים.”

צורת מגן הדוד, לדעתי, ניראת רק מלמעלה, ממעוף הציפור. האנדרטה שהוקמה ביוזמת ברית יוצאי האצ”ל, נחנכה ב-21 במאי 1992 ושופצה במימון תרומות אנשי האצ”ל לשעבר, ב-2002.

הקפתי אותה ובחזיתה, על קיר לבן כתוב משפט של מנחם בגין: “חייהם מלחמה, מותם גבורה, קרבנם קדושה, זכרם נצח“. מופיעים גם סמלים גדולים של צה”ל ואצ”ל.

על קיר פנימי כתוב באותיות גדולות ובולטות: “ביום ה’ באייר תש”ח, ב-14 במאי 1948 הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל. למחרת פלשו אליה צבאות ערב. צה”ל היה אז בשלבי הקמתו ובארץ פעלו עדיין מחתרות ה’הגנה’ האצ”ל והלח”י. באזור לטרון ופרוזדור ירושלים לחמו לוחמי ה’הגנה’ והפלמ”ח. בעת הקרבות פנו נציגי ה’הגנה’ אל מפקדת האצ”ל וביקשוה לתקוף את הכוחות הערביים ברמלה וכך להסיטם מאזורי הקרבות. כ-800 מחיילי האצ”ל השתתפו במערכה.
הלחימה בחזיתות רמלה ולטרון סייעה לפריצת הדרך והסרת המצור על ירושלים.”
במקום נמצאים גם תבליטי מפות: המלחמה על לב ארץ ישראל וקרבות האצ”ל על רמלה.
שומר ערבי שפגשתי באזור סיפר לי שהוא נולד בקרבת המקום. בעבר מתחם האנדרטה היה מטופח ושוקק במבקרים ובתלמידים שהגיעו מבתי ספר, במטרה ללמוד עוד פרק חשוב בהקמת מדינת ישראל ב-1948.
עתה המקום עזוב ומוזנח ולא מגיעים אליו מבקרים יותר. גם השומר התפלא מאוד.
חבל. חבל שזה כך.

צילם: ישראל פרקר [ינואר 2022]