ציור ריאליסטי ובעיקר נטורליסטי, המבטא את מראות הטבע השזורים בסביבה הבנויה ושאינה בנויה, מחזיר אותנו אל העבר הרחוק. אלו הן תמונות האדם והנוף שצוירו על בדי ציור כמו גם על קירות ותקרות. וכך, במהלך הדורות חשפו אותנו לזיכרון ההוויה של חיים שהיו ואינם עוד, על פני כדור הארץ. ההתרשמות מאור השמש, מהצל, מהרחוק והקרוב, מהחם והקר ומביטויי הרגש הצבעוניים, העולים וצפים אצל הצייר (המתווך אותם אל הצופה), ממשיכים להעסיק את מושכי המכחול הבוחנים בעיניים חוקרות ואוהבות את פיסות הארץ ואת השמיים שממעל עד היום.

אחד מאלה הוא הצייר יצחק ניר, שבציוריו הוא מביט בנוף הישראלי גם מנקודת ראות של טייס הקרוב אצל המטוסים, הציפורים והעפיפונים, כפי שממחיש מבחר מציוריו.

בלא-מעט מהם למעופפים ברקיע שממעל תפקיד משמעותי בפרשנות שמעניק להם הצייר.

״אני מצייר החל מגיל חמש לערך, כמו רבים מילדי הקיבוצים״, נזכר איציק ניר, יליד מרחביה, 1943, שבילדותו ובנערותו משך במכחול והתבלט בכישרון לצייר את מה שהוא רואה וחווה בסביבתו הקרובה. כטייס קרב בשירותו הצבאי, גמא את שמי ישראל הקטנה וצפה בשדות הקרב ממעוף הציפור. ״כטייס וקברניט ב׳אל על׳, ציירתי מפעם לפעם בצבעי גואש מהירים נופי חו”ל על ׳קרטון ביצוע׳ פריך ושביר. וכך, במהלך השנים עברתי לצייר בשמן, וממנו לאקריליק ולאקוורל הנמסים במים, כשאני מצייר על ניירות קטנים באופן יחסי, או על בדים במידות 40 על 30, או 70 על 50 ו-100 על 80 ס”מ.

אחד הציורים שבהם למעופפים החיים והמלאכותיים, תפקיד חשוב בהתבוננות על הנוף הארצי כמכלול, הוא ציורו Longbows over Jaffa המתאר את נמל יפו מדרום לצפון, את העיר העתיקה וארובת רידינג ברקע. הצייר מקצה דווקא לשמיים מרחב גדול פי כמה מזה שמוקצה לארציות הבנויה הפרוסה למטה, ולים העוטף את יפו ממערב.

וכך מסביר יצחק ניר את קורותיו של הציור, אחד מני רבים ושובי העין: ״יצאתי לסדנת ציור קלאסי באיטליה עם אמיר ניר, אצל הצייר האנגלי ג’והן סקלצ’ר החי שם במרומי ההר עם משפחתו. כשחזרנו הזמנתי את ג’והן לארץ לתקופה של שבוע, בה ציירנו יחד עם אמיר ניר ציורי שמן מהירים בשטח. בתום העבודה המשותפת נסעתי עם ג’והן לנמל יפו ושם, כאשר הוא משלים עבודת שמן מהירה מאוד של הנמל מדרום לצפון, נתקעתי בעבודתי ולא השלמתי אותה, מה שקורה לא אחת לציירים וגם לכאלה שאינם ציירים… מפה לשם, השלמתי את העבודה בסטודיו, בסיוע תצלומים ששמרתי מהאתר ביום הציור בשטח.

בשעה שניסיתי לתאר את האתר ובו שני הַאנגרים הרוסים וחלודים (ששימשו בעבר לתערוכות רבות) בדייקנות יחסית, הרשיתי לעצמי חופש בציור הים, הדמויות ובעיקר השמים החביבים עליי בכל ציור וציור. בתחילה חשבתי להוסיף מטוס ג’מבו החולף ממעל בדרכו לנחיתה בנתב”ג. אך מכיוון שהאתר, כמו גם דירתי השוכנת גבוה באחד ממגדלי תל אביב, רחש ורוחש ממטוסים קלים ובעיקר ממסוקי חיל האוויר החולפים מעל קוו החוף בגובה נמוך, נראה היה לי מתאים להוסיף שני מסוקי קרב מסוג ׳אפאצ’י לוֹנגבוֹאו׳ הטסים חמושים, ישירות, בגובה נמוך מעל הנמל – אל הצופה.״

ומוסיף ניר: ״לגביי, הציור הזה, עם האופק הרחוק והנמוך מאוד, מגלם בתוכו את תמצית הקיום הישראלי: עיר ערבית-יהודית מעורבת, שלווה אזרחית, ים רחב ידיים, שרידי עבר חלודים, ענני סתיו העשויים להפוך בן-לילה לענני סופה, מסוקי קרב חמושים הרומזים לצופה כי לא יתפתה נוכח הפסטרוליה מול עיניו. ׳גשר על מים סוערים׳ העלול להתהפך עליו כל רגע. והשחף, התר אחרי שיירים שהותירו בני האדם ודגת הים, מרחף מעל כולם על רקע קרני השמש הבוקעות ממעל עם פסי הצל ביניהן, החביבות עליי. אִזכוּר לאמנות הציור האירופית, הרנסנסית, ברוקית, במאות הקודמות… כל ציור וסיפורו הוא: למשל, ציורִי ׳מסוקים מעל שאר ישוב׳ מאַזכר ומנציח את אסון המסוקים בשנת 1995 באותו המקום.״