בית מרקחת אלקמאל (אל-כמאל) שבשכונת עג’מי ביפו הוא אחד מבתי המרקחת הוותיקים בישראל, ונמצא בבעלות ובניהול משפחת ג’דאי מאז היווסדו בשנת 1924​. חזיתו ירוקה ובולטת ברחוב יפת 65, עם שלט בשפות ערבית, אנגלית וצרפתית, היא עדות לתקופה בה יפו הייתה עיר רב-לשונית בשלטון המנדט הבריטי​.

את בית המרקחת, המהווה שריד חי להיסטוריה המקומית, יסד הרוקח יוסף קאמל ג’דאי בשנת 1924​. ג’דאי, בן למשפחה יפואית אמידה, למד בתחילת המאה ה-20 רוקחות באוניברסיטת איסטנבול, ובסיום לימודיו שב ליפו ופתח את בית המרקחת אלקמאל ברחוב יפת​.

כבר מראשיתו ניכר היה בבית המרקחת שילוב בין מסורת למודרניות. ארונות עץ ירוקים עם כתובות באנגלית נבנו עבורו על ידי נגר יפואי, ושימשו לאחסון התרופות והתכשירים שהוכנו בו​. יוסף ג’דאי קידם את פני הבאים בחיוך ועם ידע רחב שרכש בשנות לימודיו​.

ב-1936 פרץ המרד הערבי הגדול, שלווה בשביתה כללית במשך כחצי שנה ברחבי הארץ, מקבץ אירועים ששיתק את הפעילות המסחרית ביפו​. על אף הקשיים, בית המרקחת שרד את התקופה. בשנת 1948 התחוללה ה”נכּבה”, שבמהלכה רוב אוכלוסיית יפו הפלסטינית נעקרה מהעיר. הדבר פגע קשות בבית המרקחת, שאיבד חלק גדול מבסיס הלקוחות הוותיק שלו​.

באותו זמן בנו של המייסד, פחרי ג’דאי, למד רוקחות באוניברסיטת ביירות. עם סיום לימודיו חזר פחרי ליפו בשנת 1950 והצטרף לאביו בניהול בית המרקחת​ כשלקח על עצמו לשמור את המקום “בדיוק כפי שהיה”, כאות נאמנות לאביו ולמורשת המשפחתית​.

​פחרי, ג’נטלמן משכיל שנהג ללבוש חלוק ועניבה, הוערך מאוד על ידי הקהילה. הוא פרסם ספר בשם “יפו – כלת הים”, שבו תיעד ושימר את תולדותיה התוססות של יפו ערב 1948, כולל מוסדות, רחובות ובניינים היסטוריים בשמותיהם הערביים המקוריים​. הוא ניהל את בית המרקחת במשך למעלה משישה עשורים עד לפטירתו בשנת 2013​. מתוך השקפתו הפטריוטית, סירב פחרי לחבר את בית המרקחת להסדרים של קופות החולים הישראליות משום שלא רצה להיות תלוי במוסדות המדינה.​ החלטה עקרונית זו שמרה על עצמאות בית המרקחת וכשירותו לכלל הציבור.

עם פטירתו של פחרי, עבר הניהול לבנו יוסף ג’דאי הבן, דור שלישי לשושלת הרוקחים. יוסף הצעיר, שגדל בבית המרקחת, ספג מילדותו את אהבת המקצוע והמשיך באופן טבעי את דרכי אבותיו​. הוא רכש השכלה בתחום הרוקחות באוניברסיטת ליברפול באנגליה, ובשנת 2003 שב ארצה כדי להצטרף לאביו בעבודה בבית המרקחת​.

מתוך כבוד לעבר, הקפיד יוסף לשמר את עיצוב הפנים המקורי: הארונות, הדלפק והמדפים הצבועים ירוק נותרו כשהיו בימי הסב, ורק סידור קל של צבע נעשה בקמרון התקרה ובקשתות הבנויות בסגנון ערבי עתיק​. גם דלת העץ והזכוכית הכבדה בכניסה, וכתובות הלועזית על המגירות וארונות התרופות, השתמרו היטב. בשנותיו של יוסף הנכד חלו התאמות מסוימות לעידן המודרני ובהדרגה נכנסו תרופות ותכשירים חדשים למדפים, אך רוח המקום נותרה אותנטית. בית המרקחת אלקמאל שמר במשך תקופה ארוכה על ניהול מסורתי ללא מחשוב מלא​.

במקום ממשיכה המסורת של רקיחה עצמית. בבית המרקחת מיוצרים תערובות ומשחות ייחודיות מחומרים טבעיים, במתכונים משפחתיים ישנים, לטיפול בבעיות שונות.

תצלומים: המחבר

[אפריל 2025]