בוטל קו הרכבת היפה ביותר שמתפתל בנחל רפאים, מבית שמש לירושלים

במרץ 2020, עקב התפשטות נגיף הקורונה, הופסקה תנועת הרכבות בכל הארץ. ב-22 ביוני 2020 חזרו הרכבות ברחבי הארץ לפעול, אבל הקו מבית שמש לירושלים לא חודש עקב מיעוט נוסעים. מדובר בקטע הנופי היפה ביותר בתוואי מסילת הרכבת מיפו לירושלים, אלא שאין לנוסעי רכבת ישראל בעידן הזה זמן לרכבת ממין זה. רכבת שקרונותיה מתפתלים בוואדי צר שסוגר משני צדדיו על מסילה יחידה. תוואי שמטפס בין הרי ירושלים ב’שביל החמורים’, דרך עתיקה שהובילה אל העיר לאורך יובל של נחל שורק הנקרא נחל רפאים. אין בתוואי הצר מפעלים הנדסיים, לא גשר נישא ולא מנהרה עמוקה, רק נוף ונוף.

עד מרץ 2020 עצרה הרכבת בקרבת תחנת בר-גיורא בקטע היחיד לאורך הדרך שיש בו מסילה כפולה, שם המתינה לה הרכבת היורדת מירושלים לחילופי רכבות במסילה היחידה. מבנה תחנת בר-גיורא שניצב לצד המסילה עומד שומם, תריסיו מוגפים וסביבו יער וסבך קוצים. מבנה זה, שנצפה מחלונות קרונות הרכבת, נבנה בימי השלטון המנדטורי, מעט לאחר מלחמת העולם הראשונה. ממערב למבנה התחנה וממזרחה ניצבים פילבוקסים ששימשו את חיילי המנדט לשמירת מסילת הברזל יפו-ירושלים. בקרבת מקום, בתוך סבך הצמחייה בערוץ נחל שורק, ניצבת התחנה העותמאנית שקדמה לתחנה המנדטורית. בשלהי התקופה העותמאנית נבחר מיקום התחנה בגלל קרבתו לערוץ נחל קטלב ששימש מקור מים לדודי הקיטור של הרכבות. לימים, השלטון העותמאני הובס ונסוג, חיילי המנדט עזבו וקמה מדינת ישראל, אך קטרי הקיטור המתנשפים המשיכו לעצור בתחנה עד שהוחלפו בקטרי דיזל בשנות ה-50.

שלוש פעמים נחנך חגיגית קו הרכבת מיפו לירושלים. בספטמבר 1892 יצאה הרכבת הראשונה מיפו לירושלים עטורה בדגלי האימפריה העותמאנית. יזם המסילה, יוסף נבון, זכה בעבור כך בתואר הכבוד ‘ביי’. עד לבנייתה, ארך המסע מיפו לירושלים בכרכרה יום וחצי וחייב חניית לילה, בעוד שברכבת הוא ארך בין ארבע לשש שעות. ב-1920 נחנכה הרכבת בפעם השנייה על ידי הנציב העליון הבריטי הראשון, הרברט סמואל, וב-1949 לאחר הסכמי שביתת הנשק וחידוש הנסיעה בקו, קיבלה ממשלת ישראל בטקס חגיגי את פניה של הרכבת שנכנסה לתחנה בירושלים.

במסגרת הסכמי שביתת הנשק שנחתמו אחרי מלחמת העצמאות, הוחלפו שטחים בין ישראל לממלכה הירדנית באזור בתיר ובית צפאפא כדי לשמור על רציפות המסילה בשטח ישראל. תושבי הכפר בתיר, שנמצא מעבר לגבול, הורשו לעבד את אדמותיהם, שנותרו בשטח ישראל בתנאי שיישמר השקט והביטחון של מסילת הרכבת. ואכן השקט נשמר.

לימים פחתה חשיבותה של הרכבת לאחר פתיחת הכביש המהיר לבירה, כביש מספר 1. עד שב- 1998 הושבתה המסילה הוותיקה, שהגיעה עד לתחנה הישנה ששוכנת בלב ירושלים ההיסטורית, בין העיר החדשה לעיר העתיקה והתחנה נזנחה. כעבור שנים, אחרי דיונים ארוכים בחלופות במשרדי הממשלה, שופץ הקו הישן עד למלחה. קטע המסילה שהמשיך ממלחה אל התחנה הישנה הפך ל’פארק המסילה’, מסלול לפעילות ספורט ופנאי ומתחם התחנה עבר תהליך שימור ומסחור.

במקביל, החל הפיתוח של קו הרכבת המהירה מתל אביב דרך מודיעין עד לכניסה לירושלים מול בנייני האומה. רכבת חשמלית שאצה טסה על גבי גשרים ובתוך מנהרות עד לתחנה בעומק 80 מטר תחת האדמה. בשלושת חודשי ההרצה של הרכבת המהירה ב-2018, מציין החוקר ישראל קמחי, נסעו בקו יותר מסך כל הנוסעים בקו הישן בשנת 2016.

כיום, משני צידי מסילת הרכבת הראשונה, נחל רפאים הוא גן לאומי שבשטחו מסלולי הליכה, ערוצי נחלים, מעיינות, שהמוכרים בהם הם עין אל חנייה ועין לבן, ניקבות שנחצבו להובלת המים מהמעיינות ונופי טרסות מרהיבות שמאפשרות עיבוד חקלאי יעיל במדרונות התלולים. עיבוד חקלאי מסורתי של טרסות הרריות מתקיים עדיין בכפר בתיר שנושק לגבולות הגן הלאומי בשטחי הרשות הפלשתינית. חלק מאדמותיו החקלאיות של הכפר הן בתחומי הפארק הלאומי נחל רפאים. סמוך לכפר נמצאו שרידים המכונים בפי המקומיים ‘חרבת אל-יהוד’. הכפר נושא את שמה של העיר הקדומה ‘ביתר’, מעוזו של בר-כוכבא שנפל לידי הרומאים בשנת 135 לספירה. באזור זה אין גדר הפרדה. תושבי הכפר בתיר עתרו לבג”צ נגד גדר ההפרדה והצליחו לשמר את הטרסות החקלאיות העתיקות שהם מעבדים. אל עתירתם הצטרפו רשות הטבע והגנים ובית ספר שדה כפר עציון. ב-2014 הוכרז מכלול הטרסות של בתיר כ’אתר מורשת עולמית’ על ידי אונסק”ו (ארגון החינוך, מדע ותרבות של האו”ם). מאז יש התעניינות גוברת במרחב זה, שבעקבותיה צצו בכפר מיזמי תיירות אקולוגית ואף החלה השכרת צימרים לתיירים.

בצידו הצפוני של הכפר, שוכנת מערכת השקיה הניזונה מעשרה מעיינות תת-קרקעיים. המים נאגרים בברכת אגירה הידועה בשם “הברכה הרומית”. שמונה המשפחות המתגוררות בכפר משתמשות בהן באופן שווה, אחת לשמונה ימים. בכל יום מושקות החלקות של משפחה אחרת. מדידת המים נעשית באופן מסורתי באמצעות מקל המודד את עומק מי הברכה. בשטחים המושקים גדלים עצי פרי, דוגמת שקד, משמש ותאנה, וכן ירקות המשמשים בעיקר לצריכה מקומית. עצי הזית מרוכזים בטרסות הלא מושקות.

המסילה הישנה, שכאמור לא חזרה לפעול מאז מרץ 2020, מסתיימת בשתי תחנות סמוכות במלחה: בגן החיות התנ”כי או בתחנה שמול אצטדיון טדי. גן החיות התנ”כי הוא גן יפה ומרתק כשלעצמו, מולו מעבר לגשר שמעל המסילה נמצא המוזיאון הפעיל עין יעל, מוזיאון לשימור מלאכות קדומות, שהוקם בשנות ה-90 על חורבות כפר ערבי. במקום יש שרידים ארכיאולוגיים: וילה רומית, בתי מרחץ, פסיפסים וגם בוסתנים ומתקנים חקלאיים.

לפי פרסומים בתקשורת, החלופות שנדונו בשנים האחרונות במשרדי הממשלה ביחס לקו הרכבת שבוטל, היו לשנע בו סחורות בקרונות משא או להפעילו כקו להובלת אשפה מירושלים להטמנה בנגב. לפיכך, לפני ההזנחה וההרס ובטרם תשונע אשפה בקו היפהפה הזה, זה הזמן לשאול למה לא לשמר ולהפעיל ‘רכבת מורשת’ שמאות מהן פועלות ברחבי העולם? חלקן מופעלות בעזרת מתנדבים. רכבת שתציע מסע בזמן, שתוביל מטיילים, תיירות מקומית וזרה בהרי יהודה ובנחל רפאים, שתעצור ביציאה לשבילי הליכה ובאתרי מורשת (כמו התחנות הנטושות שישומרו) עד לתחנת הסופית הקיימת בגן החיות התנ”כי, מול עין יעל ובמרחק הליכה קצר מעין לבן. מהלך כזה דורש השקעה בשימור, בשיווק, במיתוג ובבניית חבילות תיור. אולי דווקא שיתופי פעולה על קו התפר עשויים להשיג תמיכות ממוסדות ומקרנות שמשקיעים במיזמי שלום.

האיגוד הבינלאומי ל’רכבות מורשת’ מאגד מאות מסילות היסטוריות ברחבי העולם שמשמשות בעיקר כאטרקציות לתיירים או לחובבי רכבות. קטגוריית הרכבות במסלולים הרריים ומפותלים, ביניהן מסוף המאה ה-19, בדרך כלל לא עברו מודרניזציה בגלל אי כדאיות כלכלית. דווקא בגלל זה, הפתרונות של מהנדסי העבר ונופי ההרים הפכו אותן לאטרקציות של מסע בזמן שמושכות מטיילים ותיירים.

מקורות:

1. הרכבת המהירה לירושלים, ישראל קמחי, מכון ירושלים למחקרי מדיניות 2019
2. נופי החקלאות הקדומה בהרי יהודה, מוטי קפלן ואדריכל נעמה רינגל
3. רכבות מורשת ברחבי העולם, Wikipedia
4. רשימת רכבות מורשת ברחבי העולם, Wikipedia
5. לראשונה: גוף ממשלתי נגד גדר ההפרדה, צפריר רינת 2012
6. הדרך הכי יפה עד ירושלים, משה גלעד, 2013
7. האיש שהביא את הרכבת לירושלים, הספרנים – בלוג הספריה הלאומית, עמית נאור, 2020
8. מסילת הרכבת יפו – ירושלים, ויקיפדיה
9. תחנת הרכבת בר גיורא, ויקיפדיה
10. גן לאומי נחל רפאים, רשות הטבע והגנים
11. עין יעל
12. Palestine: Land of Olives and Vines – Cultural Landscape of Southern Jerusalem, Battir, inscribed on World Heritage List and on List of World Heritage in Danger, Unesco 2014