Category: אסופה

שערי מורשת במרחב תל אביב-יפו

שער מורשת הוא שער בעל משמעות תרבותית, היסטורית, אדריכלית, או חינוכית אשר יש חשיבות בשמירתו עבור הדורות הבאים. אחד משערי המורשת ביפו הוא שער ירושלים, ממנו יצאה הדרך לירושלים, ועד שנת 1869 היה השער היבשתי היחיד בחומת העיר יפו. מחוץ לשער וסביבו התנהלו שוקי העיר.
למצגת

שער יפו בחומת ירושלים

בשלהי ימי השלטון העות’מני, התנוסס מגדל שעון מפואר, מעל מבנה שער יפו בירושלים. על מבנה השער נשען בית הדואר העות’מני וברחבה ניצב ‘סביל’ (מזרקת שתייה). ב-1912 נוסף אליהם מגדל עם צריח בנוי מעץ ומצופה פח, שבתוכו הציגו ומכרו מוצרי אומנות תוצרת “בצלאל”. כל אלו סולקו מהשער בהוראת המושל הצבאי הבריטי, סטורס, שהביא את בשורת השימור לירושלים.
למצגת

שער הכניסה המקורי לשוק הכרם לשעבר

ב-1920 נחנך שוק לפירות וירקות בשולי כרם התימנים. הדוחק והצפיפות הביאו את העירייה לסגור את השוק. במקומו הוקם שוק גדול ומסודר יותר, שוק הכרמל. מהשוק המקורי נותר רק שער הכניסה המקומר, שמעליו שלט יצוק כתבליט בטון, עליו נכתב “שוק לירקות”.
למצגת

שער ביה”ס אליאנס תורה ומלאכה בחזית בנין “מרכז כלל” בירושלים

בית הספר אליאנס, כל ישראל חברים, נפתח ברחוב יפו בירושלים ב-1882. כמקובל ברשת כי”ח שנוסדה בצרפת, ביה”ס הציע לתלמידיו ללמוד מלאכות שיוכלו לפרנס אותם, בנוסף ללימודי מדעים, עברית ומסורת ישראל. מבנה בית הספר המקורי נהרס לטובת הקמת בנין “מרכז כלל”. רק השער נותר ממנו.
למצגת

שלטים מספרים במתחם הביל”ויים בגדרה

במושבה גדרה, שייסדו הביל”ויים ב-1884, עדיין ניצבים בתים מקוריים וחצרות איכרים. השלטים ברחוב הביל”ויים, הם לא רק כלי עזר להתמצאות במרחב אלא אמצעי המסרה של העבר, שמנציחים את ימי הראשונים.
למצגת

שלטי רחוב מאריחי קרמיקה מעוטרים בירושלים

המושל הבריטי, סטורס, היה הראשון שהורה על שִׁיוּם [מתן שֵמות] לרחובות העיר ועל התקנתם של שלטים, שחלקם עדיין נוכחים בעיר העתיקה ובסביבתה. השִׁיוּם מייצג את יחסי הכוחות הפוליטיים, את הקדימויות האידיאולוגיות, ואת ההעדפות התרבותיות של תקופות קודמות בהיסטוריה העירונית.
למצגת

שלטי “סימני אש” – עדות היסטורית לתופעה נעלמת שהגיעה לארץ מאירופה

טרם הקמתם של שירותי הדואר הציבורי באירופה באמצע המאה ה־19, לא היו שמות לרחובות הערים ולא מספרי בתים. את בתי המבוטחים חברות הביטוח זיהו בהצבת שלטים, סימני אש, בחזיתות הבתים, אשר העידו על כך שהבית מבוטח. חברות הכבאות דאגו לכבות קודם את האש שפרצה בבתים בהם הוצב סימן אש.
למצגת

שלטי עמוד ופעמון – שימור ושחזור בתחנת הרכבת המנדטורית בלוד

בשנת 2023 החלה רכבת ישראל בתהליך שימורה ושחזורה של תחנת הרכבת המנדטורית בלוד, השוכנת בסמוך לתחנה החדשה. בימי המנדט, הייתה לוד צומת רכבות מזרח תיכוני בין חיפה למצרים. שלטים בשלוש שפות סייעו לנוסעים להתמצא בתחנה והם שוחזרו בקפדנות.
למצגת

החאנים של יפו

החאנים, פונדקי הדרך, היו פזורים ברחבי המזרח התיכון כבר מתקופות קדומות ושימשו עוברי אורח וסוחרים כמקום מנוחה והצטיידות. החאן המתועד הראשון ביפו היה אכסניה להולכי רגל יהודים בדרכם לירושלים. הוא נקרא על שם מייסדו, “חאן זונאנה” ומשמש כיום כבית כנסת ליוצאי לוב בעיר העתיקה.
למצגת

סבילים במרחב יפו

סביל בערבית, או רהט בעברית, הוא מתקן שתייה שנבנה לאורך דרכים או על קירות חיצוניים של מבני ציבור. לאחרונה שופץ אחד הסבילים המרשימים ששרדו מתקופתו של השליט העותמאני המכונה “אבו נבוט”. הסביל היה תחנת הצטיידות אחרונה לפני עזיבת מרחב יפו.
למצגת

היזם היהודי שהקים את העסק הראשון לעמילות מכס בנמל יפו

במחצית השנייה של המאה ה-19 החלה להתבסס הקהילה היהודית ביפו. ב-1866 פתח חיים שמואל שמרלינג, יליד חברון, עסק לעמילות מכס בנמל, בבית המכס של השליט “אבו נבוט”. שמעו של עמיל המכס שמרלינג היגיע מעבר לים והניע את גלגלי המסחר ביפו.
למצגת

שדרות ירושלים – הווה ועבר בתמונות

שדרות ירושלים היא שדרה ארוכה החוצה את יפו. השדרה רחבת הידיים, נסללה בשלהי ימי השלטון העותמאני ונקראה שדרת ג’מאל פחה. הגיעו הבריטים, כבשו את יפו ושינו את שמה לשדרות המלך ג’ורג’. קמה מדינת ישראל והיא הפכה לשדרות ירושלים. משני צדדיה בניינים היסטוריים שמעט תשומת לב מאפשרת לגלות את יופיים האדריכלי.
למצגת

מפה אינטראקטיבית עם נקודות ציון לאורך השדרה

למפה

סיפורו של הבית של בית-הדין השרעי ביפו

בשנת 2023 החל בית הדין השרעי לפעול במשכנו שבשדרות ירושלים, בבית משפחת זיפתא, משפחת פרדסנים אמידה שעקרה ללבנון ב-1948. בשנת 2020 החליטה המדינה להחזיר את הנכס לידי הקהילה הערבית והבית עבר תהליך שימור קפדני.
למצגת

בית המוסדות הלאומיים בתקופת המנדט – פינות מסתור ו”סליקים”

בבית המוסדות הלאומיים בירושלים פעלו הנהלות הארגונים הציוניים המובילים של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי. הבית נבנה כמבצר מבטון מצופה באבן ירושלמית. במרתפיו הותקן בור מים ענק ובמקומות מסתור הותקן משדר רדיו והוכנו “סליקים”, שבהם הוחבאו מאות כלי נשק. “סליקים” הוכנו גם בתוך שולחנות הכתיבה ומאחורי ציפוי העץ של חדר הישיבות כדי להסתיר מסמכים רגישים.
למצגת

סולל בונה – מותג שהחל את דרכו כ”משרד לעבודות ציבוריות” של הסתדרות העובדים

הארכיון ההיסטורי של חברת “שיכון ובינוי” מהווה מקור חשוב להתפתחות התשתיות הציבוריות בישראל. “סולל בונה” היא הוותיקה בקבוצת “שיכון ובינוי” וביצעה חלק גדול מהתשתיות. היא נוסדה בשנת 1920 על ידי הסתדרות העובדים בשם “המשרד לעבודות ציבוריות”, ומאז 1924 היא ידועה כ”סולל בונה”.
למצגת

חברת החשמל – בראשית הקים רוטנברג את תחנת הכוח שהאירה את תל-אביב

תחנת הכוח הראשונה, שיזם והקים פנחס רוטנברג בתל אביב, החלה לפעול ביוני 1923 והפכה במהרה לסמל הקידמה וההישגים של התנועה הציונית.
בנובמבר 1923, הצטרפה עיריית יפו, שעד אז התנגדה ל”חשמל היהודי”, לציבור צרכני תחנת הכוח. אחריה חוברו לחשמל הערים פתח תקווה, ראשון לציון וגם מחנה סרפנד הבריטי.
למצגת

הבנק הציוני הראשון – בנק אנגלו פלשתינה, שהפך לאחר קום המדינה לבנק לאומי

בוועידת היסוד של “חובבי ציון” ב-1884, היציע זלמן לבונטין לייסד בנק שיסייע להתיישבות היהודית. כעבור כעשור וחצי, בשנת 1901 הזמין הרצל את לבונטין, שכיהן אז כמנהל הבנק המינסקאי למסחר, לנהל את “אוצר התיישבות היהודים” בלונדון. שם הקים לבונטין את חברת אנגלו-פלשתינה (שהפכה לבנק ומאוחר יותר לבנק לאומי) ובשנת 1903 היה למנהלו הראשון של הבנק בארץ ישראל.
לפודקאסט

מלכת ה”עיר הלבנה”, האדריכלית ג’ניה אוורבוך

רבים מבנייני הסגנון הבינלאומי בתל אביב תוכננו בידי ג’ניה אוורבוך. כיכר צינה דיזנגוף, שנחנכה ב-1938, היא הידועה בעבודותיה.
הכיכר הפכה לעוגן עירוני מרכזי, סביבה הוקמו בתי קולנוע, בתי קפה, חנויות ופנסיונים.
למצגת

אישה לבדה על הר כנען

שרה לוי, ציונית עתירת ממון מסינגפור, רכשה בשנת 1933 קרקע בהר כנען במטרה לבנות עליה שכונה מודרנית,
שתמשוך אומנים ותיירים ותחזק את היישוב בצפת. כיום נקראת השכונה על שמה “קריית שרה”.
למצגת

ב-1923 הקימו שמונה נשים בראשות חנה מייזל את משק הפועלות הראשון בשכונת בורוכוב בגבעתיים

משק הפועלות הכשיר חלוצות לעבודה בחקלאות. חנה מייזל־שוחט, האגרונומית הראשונה בארץ ישראל, ומחלוצות העלייה השנייה,
הגתה את רעיון ההכשרה החקלאית לבנות בארץ והחלה ביישומו כשהקימה ב-1908 את “חוות העלמות” בכנרת.
למצגת

שרה עזריהו ממייסדות “התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל” ב-1920

שרה עזריהו הייתה פעילה ציונית ממקימי אחוזת בית בתל אביב, פמיניסטית ולוחמת למען זכות בחירה לנשים.
שרה וחברותיה דרשו שנשים תוכלנה לבחור ולהיבחר למוסדות הישוב, למרות התנגדות הרבנים.
למצגת

עליית הנוער – מפעל ההצלה שניהלו רֶחָה פְרַיֶאר והנרייאטה סאלד

המפעל הציוני, שבזכותו ניצלו עשרות אלפי נערים יהודיים מהשואה נוסד על ידי רחה פריאר. אך לאחר עלייתו של היטלר לשלטון,
העבירו המוסדות הציוניים את מפעל ההצלה לאחריותה של הנרייטה סאלד, שמונתה לראש הלשכה לעליית הנוער.
למצגת

רֶחָה פְרַיֶאר הסיפור שלא יאמן

לפודקאסט
חלק א
חלק ב

ד”ר הלנה כגן הרופאה הראשונה בארץ ישראל

הלנה כגן שהתמחתה ברפואת ילדים בשוויץ התקשתה, כאישה, לקבל רישיון רופא בארץ ישראל העותמנית. ד”ר כגן יזמה הקמת מעון לתינוקות עזובים בירושלים,
ניהלה את “בית התינוק” בעיר העתיקה, והחל מ-1936 הקימה וניהלה את מחלקת הילדים בבית החולים “ביקור חולים”.
למצגת

הכיכר נעלמה – נותר רק השם

פעם היו 30 כיכרות בשטח העירוני שמדרום לירקון וממערב לאיילון. הן שימשו את תושבי תל אביב לפעילויות שונות.
10 מהן נעלמו פיסית, נותר רק שמן.
למצגת

הפביליון הנעלם – סוכת התזמורת בשדרות ירושלים ביפו

ביתני תזמורת כמו זה שהוקם בשדרה ביפו, הוקמו ברחבי אירופה ובמזרח התיכון במאה ה-19.
ניגנו בהן מוזיקה קלה, אופרטות וקטעי ריקוד מכל מיני מקורות.
למצגת

תפוזי יפו ותום עידן הפרדסנות הישראלית

ב-1855 הקים משה מונטיפיורי את הפרדס היהודי הראשון מצפון-מזרח ליפו. עידן הפרדסנות הישראלית, המזוהה עם יפו, הסתיים ב-2002 כשהמועצה לשיווק פרי הדר החלה למכור ברחבי העולם את הזיכיון לשיווק תפוזים, תחת שם המותג הישראלי JAFFA (“ג’אפה”).
למצגת

המותג ‘תפוזי ג׳אפה’ – סיפור של שיתוף פעולה יהודי-ערבי עד 1948

גלגולו של המותג מתחיל אצל הטמפלרים בשנות ה-70 של המאה ה-19. ‘תפוזי ג’אפה’ הוא שמו המסחרי של זן ה’שמוטי’.
הענף התאפיין בשיתופי פעולה רבים בין פרדסנים ערבים ליהודים בתחומים של שיווק הפרי, בתערוכות חקלאיות משותפות,
במימון ובהעברה הדדית של ידע.
לסקירה

בית אבו ג’בן – הפרדסן וגנו

מול מכון וולקני, הקים העשיר היפואי זוהדי אפנדי אבו ג׳בן, בשנת 1930, את בית אחוזתו, שצפה על פרדסיו, באזור בית דג׳אן.
בית המידות שכונה “הארמון” פוצץ ב- 1948. מגן הארמון שהוזנח, נותרו שרידי החצר המפוארת, שבילים, ריצופים שונים ובריכות המים.
לסקירה

לאן נעלמו חומות העיר הרומית העתיקה טבריה

חומותיה והריסותיה של טבריה הרומית עמדו בשיממון כמעט אלפיים שנים. רשות העתיקות ועיריית טבריה הסכימו לוותר על חלק ניכר משטח העיר הרומית והפכו אותה לפארק ציבורי. השטח שנותר לחפירות ולשימור הוא השטח הצפוני, שבו אמורים להיות מבני הציבור היהודיים, מבנה הסנהדרין, השוק היהודי ועוד.
למצגת

צלמי השדרה ביפו משמרים רצף תרבותי והיסטורי

תצלומי העבר של שדרות ירושלים ביפו, יש בהם כדי לייצר את הרצף ההכרחי להבנת סיפורו המפואר של המקום, שחלקים ממנו אינם קיימים עוד.

התצלומים משמרים זיכרון של סמלי תרבות ועוגנים היסטוריים, שנעקרו מהמקום או הוזנחו אך השאירו את חותמם על הקיים.
למצגת

מסע אישי בעקבות צלמי השדרה מ-1915 עד ימינו

מאז שניטעו עצי הוושינגטוניה ב”שדרות ג’מאל פאשה” ביפו ב-1915, הפכה השדרה ל”שדרות המלך ג’ורג” ואחר כך ל”שדרות ירושלים”.
חילופי השלטון לא איימו על עצי השדרה עד להקמת הרכבת הקלה.
מאבק עיקש של תושבים וארגוני סביבה הציל את הסמל של השדרה.
למצגת

זולטן קלוגר, הצלם שעיצב את האידיאל הציוני בהתגשמותו

הצלם, זולטן קלוגר, יצר שלל דימויים חזותיים בשירות הקרנות הלאומיות. התצלומים מציגים את האידיאל הציוני
בהתגשמותו: חלוצים צעירים וחסונים יוצאים ברינה אל השדות, בונים את המולדת וגם מגינים עליה.
למצגת

פליקס בונפיס, בעל סטודיו לצילום בביירות, תיעד את ארץ ישראל בשלהי השלטון העות’מאני

כשנולד פליקס בונפיס בצרפת, ב-1831, היה הצילום המצאה חדשנית אבל כשהלך לעולמו ב-1885 הוא השאיר מאחוריו
אוצר של תצלומים מרחבי המזרח התיכון ומארץ ישראל, שנשקפת בעזבונו כארץ צחיחה, מאובקת וענייה.
למצגת

אלבומי תמונות נבחרות

תמונות נבחרות שתרמו הצלמים/ות ל”פיקיוויקי”, מאגר שיתופי לתמונות דיגיטליות של ישראל.
המאגר מופעל על ידי מתנדבי “אבני מורשת” ועומד לרשות הציבור לשימוש חופשי.

אלבום יפו בנמל

לצפייה

אלבום צפת – לגור בתוך צילום

לצפייה

אסם הירקות של המדינה נמצא במדבר – איך זה יתכן?

כ-70% מהירקות בישראל גדלים ביישובי העוטף בנגב, אזור שהיה מדבר צחיח עד שהוכח שאפשר אחרת.
למצגת

איך נולד מושב העובדים?

ב-1919 נולד מושב העובדים כפר מל”ל, שנתיים לפני “נהלל”, שמחזיק בתואר “מושב העובדים הראשון בארץ ישראל”.
למצגת

בריכת הארזים, אתר מורשת חקלאית דרוזית ביאנוח

בריכת הארזים ביאנוח משמרת את מסורת גידול הטבק בכפר. הבריכה שימשה לאגירת גשמים, להשקיית גידולי הטבק ולמפגש חברתי.
למצגת

ניסיונות ההתיישבות הראשונים בעמק יזרעאל – תקופת הקבוצות

ב-1919 הוּחכּרה חצר מרחביה לשתי קבוצות מעבר, שפיתחו את ענפי המשק החקלאי עד שקם קיבוץ “השומר הצעיר מרחביה”. מגדל ה”סילו” (ההחמצה) הראשון בארץ, שאיפשר לקיים רפת מניבה, ניבנה לניסיון בתקופת הקבוצות.
למצגת

אזור התעשייה “עטרות” בצפון ירושלים היה מושב עובדים חקלאי

מושב העובדים החקלאי “עטרות” הוקם על אדמה שרכשה חברת “הכשרת היישוב” מצפון לירושלים, שם נמכרה תוצרתו עד שחרב במלחמת העצמאות.
למצגת

“יום אחד בדגניה”- סרט תעודי קצר, 1937 (15 דקות)

סרט צבעוני המתאר יום בדגניה, אם הקבוצות שנוסדה ב-1910 בדרום ים כנרת.
לסרטון

הסיפור המלא על קבוצת דגניה, חלק א’

כיצד נרכשו אדמות אום ג’וני עליהן קמה הקבוצה הראשונה
לפודקאסט

מאגר רקעים לתצוגה במחשב

להורדה חופשית
לצפייה

אתרי מורשת ההתיישבות והמגן בעוטף עזה

האם “זה לא אותו הנגב ולא אותו הבית”? עוטף עזה הוא מרחב קרבות זרוע באתרי הנצחה ובאנדרטאות. באתרי ראשית ההתיישבות
הציונית בנגב ניצבים בתי בטחון ומגדלי מים מחוררי ירי, סמלי נוף ציוני, שעדיין מצפה לשלום שרק יגיע.
למצגת

“צינור השמפניה”-פנטזיה ציונית

סיפורו של מפעל מים “פנטסטי”, צינור המים הראשון ליישובי הנגב, שהביא ב-1947 לביסוס תביעתו של היישוב היהודי על הנגב
והכללתו במדינת ישראל.
למצגת

עשהאל צוקרמן, רוכש הקרקעות שאת שמו לא הכרתם

קיבוץ “גבולות”, הוקם ב-1943 כ”מצפה גבולות”, תחנת ניסיונות חקלאית על אדמה בבעלות יהודית בנגב.
מדוע הוקם כמצפור? ומיהו עשהאל צוקרמן, רוכש הקרקע בנגב עבור קק”ל?
לפודקאסט

מוזיאון המים והבטחון בקיבוץ ניר-עם

אתר המוזיאון שוכן בתוך בריכת המים המקורית שסיפקה בעבר מים ליישובים שונים בנגב.
צפו כאן במידע וקישורים על האתר באמצעות היישומון “מיזם אבני מורשת” שנגיש גם על מפת גוגל.

המוזיאון סגור עד לסיום המלחמה שהחלה באוקטובר 2023
לצפייה

העמדה הקדמית: י”א הנקודות בנגב

סרט תיעודי היסטורי שמציג את סיפורם של 11 הקיבוצים בצפון הנגב אשר הוקמו בן לילה ובחשאי במוצאי יום כיפור 1946.

(29 דקות, 1976 , אוסף שירות הסרטים הישראלי)
לסרטון

מיגוניות בדרכי העוטף

אליסף מיארה צייר על קירות מיגוניות הבטון האפורות בדרכי הדרום. בשנת 2022, תיעד אותן הצלם זאב שטיין, חבר עמותת “אבני מורשת”, והעלה את התמונות ל-“פיקיוויקי”, אתר התמונות השיתופי של ישראל, שמפעילים מתנדבי “אבני מורשת”.
בשבת השחורה, ה-7 באוקטובר 2023, זרקו מחבלי החמאס רימונים לתוך המיגוניות במטרה להרוג את המסתתרים בהן ומאז, סימני ההרג וההרס חרוטים בקירות.
לצפיה

אגוז קשה: עזה 1917

לאורך ההיסטוריה העיר עזה היא קוץ מכאיב בצלעה של ארץ ישראל. גל הטילים ופצצות המרגמה נושא מזכרת היסטורית
של אגוז קשה: עזה 1917.
למצגת

מתי הופיע הטנק הראשון בארץ ישראל?

הקרב השני על עזה במהלך מלחמת העולם הראשונה היה במה להופעת הבכורה החדשנית של הטנק
למצגת

הטנק הראשון נכנס לעזה. צילום סודי ביותר, 1917
לצפייה

סיפורה של טייסת הקרב הראשונה בצה”ל

טייסת הקרב הראשונה במלחמת העצמאות מנתה 15 מטוסי מסרשמידט, שהוסתרו בין הפרדסים בהרצליה. עצי הפרי הסתירו מסלול המראה, שלא היה ידוע לאויב.
למצגת

מבצע העלייה לקרקע של אחד עשר ישובים בנגב

קיבוץ בארי קם במוצאי יום כיפור 1946, במסגרת עלייה לקרקע של אחד עשר ישובים בנגב
לפודקאסט

יומן קולנוע משנת 1946 מתעד את הקמת אחד עשר הישובים החדשים בנגב.
(סרטון אילם, 1 דקה)
לסרטון