תחנת הרכבת בלוד מתקופת המנדט הבריטי – בתהליך שימור / ישראל פרקר
סמוך לאתר הגדול והחדש של מתחם תחנת הרכבת בלוד, צמוד לפסי הרכבת נמצאים מתחם והמבנה הישן של תחנת הרכבת מתקופת המנדט הבריטי, המצוי בתהליך שימור מתקדם.
ביקרתי במקום, צילמתי וחקרתי מעט את ההיסטוריה רבת הפעילות שלו:
עד לתקופת המנדט הבריטי הייתה לוד מחוברת למסילה הצרה שקישרה בין יפו לירושלים. תחנת הרכבת העותמאנית הייתה קטנה ונסגרה לבסוף, ומבנה התחנה הפך לבית ספר עירוני. עם התקדמות הבריטים מקנטרה לעזה ומעזה ללוד החליפו את המסילה הצרה במסילה ברוחב מקובל. תחנת הרכבת לוד המנדטורית נבנתה על ידי הממשל הבריטי בשנת 1917 ממערב לעיר לוד. בתקופה שבין 1920 לבין 1938, שבה פותחו מסילות הברזל בארץ ישראל, נקבעה לוד כצומת הרכבות הראשי של ארץ ישראל.
בתחנת הרכבת בלוד הצטלבו הקווים חיפה – לוד – רפיח – קנטרה – קהיר. קו שני קישר בין יפו לבין ירושלים, וקו נוסף קישר בין יפו לטול כרם. בתחנה עלו וירדו נוסעים וגם הטעינו ופרקו סחורות, דבר שגרם להארכת משך הנסיעה מאוד עד שהוצע להפסיק את פעולת הטיפול במטענים בלוד.
במשך השנים הוקמו סמוך לתחנת הרכבת שכונת מגורים, בית מלון קטן ומרכז קניות שהפעילות בו הייתה מאוד מצומצמת.
בשנות 1940, בזמן חיבור מסילת הברזל בין ארץ ישראל ללבנון (דרך ראש הנקרה) –לביירות ולדמשק – הייתה התחנה לצומת רכבות מאירופה למצרים. תחנת לוד הייתה העמוסה והפעילה ביותר בארץ ישראל באותה תקופה. עברו בה נוסעים מקנטרה, מירושלים, מיפו ומחיפה, ונוסעים החליפו רכבות לכיוונים השונים. בלוד עברו הגדודים העבריים, גדודי צבא בריטיים, הבריגדה העברית, שבויים גרמניים ואיטלקיים. נשיאים, ראשי ממשלות ואישים אחרים מהאזור ומהעולם עברו או שהו כמה שעות בתחנה בדרכם ליעד הבא, ביניהם: בנימין זאב הרצל; וילהלם השני, קיסר גרמניה; היילה סלאסי, קיסר אתיופיה; הלורד בלפור; גנרל אלנבי; וינסטון צ’רצ’יל; דוד בן-גוריון והברון רוטשילד.
מבנה התחנה בתקופת המנדט כלל אולם נוסעים, משרד כרטיסים, מזנון כשר של דב פלוטקין, חנות עיתונים וספרים בשם “תרבות” ועוד.
בשנת 2023 הוחל תהליך שימורה ושחזורה של תחנת הרכבת על ידי רכבת ישראל בתכנון משרד אייל זיו אדריכלים ובשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועיריית לוד. אחד מהמשמרים הוא גם שי פרקש מסטודיו תכלת.
במסגרת השימור הותקן על קיר אולם הנוסעים תבליט קרמיקה מ־1968 של האומנית לאה מג’רו מינץ, שהוצב במקור באולם הנוסעים בתחנת הרכבת בירושלים.
המבנה עדיין אינו פתוח לביקור חופשי של ציבור חובבי הנוסטלגיה.
[יוני 2024]