רובנו מכירים שכונה בשם “נחלת יצחק” במבואות המזרחיים של תל אביב, ליד גבעתיים; יחידי-סגולה בינינו אולי מכירים גם שכונה נוספת בשם זה שהתקיימה בירושלים בשלהי תקופת המנדט, ליד נחלת שמעון; אך האם מישהו מהקוראים מכיר מקום בשם “נחלת יצחק” שכמעט והיה ליישוב משגשג בן למעלה מאלף משפחות! על אם הדרך הראשית שבין ירושלים לתל אביב, באזור קריית ענבים, ישוב שלמרות הפוטנציאל המדהים שלו לא הצליח להתגשם?
אז על כך נספר:

לפני כמאה שנה, בשנת 1925 הגיע ארצה מארצות הברית איש עסקים יהודי בשם יצחק פלר, [איור 1] שהיה בעל מעוף וחזון וגם ציוני חם, במגמה לרכוש קרקע כדי להקים ישוב או שכונה על שם סבו, יצחק פלר, שגר בארץ ישראל בסוף התקופה העות’מנית ונספה במגפה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

באשר למיקום, מלכתחילה הוא חשב על סביבת בית הכרם, אך בלחץ ידיד ירושלמי הוא השתכנע לרכוש קרקע ליד אבו גוש, שגורמים נוצריים רצו לרכוש אותה בגלל קרבתה לאתר ההיסטורי של קריית יערים. הוא אכן ראה את הפוטנציאל ורכש את השטח בשלושה שלבים [איור 2]:

בשלב הראשון הוא רכש גבעה נישאה בת 250 דונם ששולטת על הכביש הראשי ירושלים – תל אביב, שהייתה שייכת לסגן הקונסול הצרפתי, אשר בנה בה בית קיץ, שקיים עד היום.

בשלב הבא הוא רכש שטח בן כ-400 דונם מדרום לגבעה, מאדמות הכפר סוּבָָּה, כיום קיבוץ צובה, ובשלב האחרון הוא רכש שטח בגודל דומה מצפון לכביש ירושלים – תל אביב, מערביי הכפר בית נקוֹבָּא, כיום המושב בית נקוֹפה, וביחד היו לו 1,050 דונם, שטח גדול למדי ובמיקום משמעותי [איור 3 ואיור 4].

תהליך הרכישה לא עבר חלק והיה מלווה במשפטי קרקעות ובתביעות סרק, תוך גילויי אלימות מצד המוכרים, שניסו לחזור בהם, דבר שעיכב מאוד את פיתוח השטח ושיווקו. בסופו של דבר, לאחר כארבע שנות התדיינות ואלימות, בית המשפט דחה את התביעות ואִפשר את הבנייה. תוך כדי התהליך המשפטי שכר פלר מודדים ויצר פרצלציה לכל השטח לאלף מגרשי בנייה [איור 2].

פלר החל לשווק את המגרשים בארצות הברית, שבה ראה את עיקר השוק שלו. הוא עבר מקהילה לקהילה ומבית כנסת לבית כנסת ונשא דרשות והדפיס חוברות בזכות חשיבות יישובה של ארץ ישראל בעת הזאת [איור 6] ורבים נרשמו ושילמו מקדמות. בינתיים קרו כמה דברים ששוב גרמו לפרויקט להתנדנד: בארה”ב התרחש המשבר הכלכלי החמור של 1929, ומצד שני גם בארץ ישראל הדברים לא היו שקטים; פרצו מאורעות תרפ”ט, שפגעו ביישובים רבים במרחב ירושלים והרתיעו קונים ירושלמיים פוטנציאלים מלצאת אל הפרברים המסוכנים.

בהמשך לכך, בשנת 1934 נפטר יצחק פלר באופן פתאומי, בעת שהיה בביקור קידום מכירות בארץ, וצאצאיו נאלצו לנהל את הפרויקט, במיוחד אחד הבנים, בנימין פלר, שעלה ארצה לגור כאן באופן קבוע. אלא שהתלאות של הפרויקט לא תמו. ממשלת המנדט החליטה שבאזורים הסמוכים לכביש ירושלים – תל אביב לא יוקמו עוד יישובים, אלא רק פרויקטים של מלונאות ונופש. בנוסף לאלה פרצו מאורעות 1936־1939 שהיו ארוכים ומורכבים, וכעבור שלוש שנים פרצה מלחמת העולם השנייה, והביאה לארץ ישראל כוחות גדולים של צבאות בעלות הברית וגם חרדות מפני הגעתם של הכוחות הנאציים לאזור. בהקשר זה החליטו הבריטים לשכלל את כביש ירושלים – תל אביב ולמתוח אותו מזרחה אל עבר הירדן, באופן שהוא יוכל לשמש ציר נסיגה של הכוחות הבריטים מארץ ישראל לכיוון שדות הנפט של עיראק, במקרה של כיבוש גרמני. אז איך כל זה קשור לנחלת יצחק? ובכן הבריטים החליטו שבמקום הפיתולים של “שבע האחיות” באזור הקסטל הם ימתחו כביש ישר ורחב ולשם כך הפקיעו שטח גדול ממגרשי הבנייה של נחלת יצחק וגם פיצלו את היישוב לשניים [איור 2].

רוכשי המגרשים בנחלת יצחק, שהבינו שחלומם להקים שכונה פרברית הולך ומתרחק, כינסו אסיפת חירום יחד עם יזמי הפרויקט, משפחת פלר ועוד שותפים, וניסו לפתוח במאבק אזרחי מול רשויות התכנון, כדי שיאפשרו את השלמת הפרויקט. [איור 6] יש לזכור שבאותן שנים, שנות העלייה החמישית, מצוקת הדיור בכל הארץ וגם בירושלים הייתה רבה והצורך בהקמת שכונות חדשות ופרברים היה רב, אך למרות זאת הפרויקט הזה נותר “תקוע”.

בשנים אלה ניסו בני משפחת פלר לעשות שימוש כלשהו בשטח לפחות כדי לכסות את עלויות שמירת השטח ותשלום מיסי הקרקע, ובמשך כמה שנים הם השכירו את השטח לקיבוץ קריית ענבים הסמוך; ניסו לפתח את המחצבה שהייתה במקום, ובתקופת המאורעות שכנה בבית “פלוגת הכביש” של בית”ר, שהשתמשה בפיצוצים של המחצבה כהסוואה לאימוניהם של חבריה ברימונים ובשאר כלי נשק. [איור 7]

עם תום מלחמת העולם השנייה הייתה הרגשה שהבריטים נמצאים “בדרך החוצה” והמדינה היהודית על סף הגשמה, אולם הקמת המדינה לא שינתה את המצב התכנוני, וגם רשויות התכנון של המדינה היהודית הצעירה סברו שאין צורך בהקמת יישוב נוסף במקום זה. 

בתקופה שבין הקמת המדינה למלחמת ששת הימים נמשכו הניסיונות להשתמש בשטח, בין השאר ישבה שם ישיבה תיכונית קטנה, והבית גם הושכר לאוֹמנים ולאוהבי התבודדות בטבע [איור 8]. לאחר מלחמת ששת הימים והרחבת היישוב הסמוך, מבשרת ציון, שוב התעניינו יזמים בשימוש בשטח, אך רק בשנת 2000 רכש את השטח יזם נדל”ן מהרצליה, במגמה להקים בו קוטג’ים שישמשו הן לתיירות ולנופש והן כצימרים להשכרה וכמקום מגורים, כלומר סוג של ניסיון להתחכם למגבלות שהמתכננים הציבו.

ואכן הרעיון קרץ ל-14 משפחות מירושלים וסביבתה, שרכשו קוטג’ים במיזם החדש, אך לרוע מזלם רשויות התכנון לא אפשרו את הגשמת החלום. לאחר מאבק משפטי מורכב נותרו בשטח שבעה קוטג’ים דו-משפחתיים, מנותקים מחשמל ומים, והם עומדים כך מעל 20 שנה כ”פילים לבנים” בנוף [איור 9] כאשר במרכז הפרויקט שימר היזם את המבנה ההיסטורי שבו החלה כל פרשת ההתיישבות המוחמצת הזו לפני 100 שנה.

רק אנדרטה “יתומה” בשולי כביש מספר 1 מזכירה את הסיפור, אך גם זו נקברה ונעלמה בעת הרחבת הכביש והמנהרות, ואת מחליפתה, שעִדכנה כמה פרטים היסטוריים, איש אינו רואה [איור 10 ואיור 11].

המקור העיקרי: יאיר פז, “סיפורה של ‘נחלת יצחק’ (בואכה ירושלים)”,
בתוך: מ’ ליבנה ואחרים (עורכים), יד ליאיר, ארץ ישראל, עיונים בטבע, בסביבה ובידיעת הארץ, רמת-גן תשנ”ט, עמ’ 212-188  בתוספת עידכונים על ידי המחבר

[08/2025]