כשחלפתי ליד כפר הנוער בן שמן, הסמוך ללוד, הבחנתי בתחתית השלט הניצב בכניסתו חץ המוביל ל”כרם בן שמן” והסתקרנתי.

כֶּרֶם בֶּן שֶׁמֶן הוא יישוב כפרי קטן ששמו לקוח מהפסוק הפותח את משל הכרם בספר ישעיהו (ה’, א): “כרם היה לידידי בקרן בן שמן.”

ראשית הישוב הייתה מושבת אומנים – מושבת בצלאל, שהוקמה במקום בשנת 1910 ביוזמת בוריס ש”ץ, מייסד בצלאל, ובסיוע קרן קיימת לישראל. המקום החליף שמות ותושבים, במשך השנים.

תושבי הכפר הראשונים היו צורפים יוצאי תימן שביקשו לשלב אומנות, חקלאות ועיבוד אדמה.

שץ ביקש להקים מספר מושבות אומנים, שתהיינה קשורות אל בית הספר הירושלמי, ויעזרו בו לשם עיצוב הדגמים האומנותיים והרוחניים. המושבה שהוקמה בבן שמן הייתה היחידה שהצליחה לפעול בתחילתה, אבל הניסיון נכשל והמקום ננטש ונסגר בשנת 1914 לאחר קשיים רבים.

מגיפות שפרצו בשנת 1913 באזור, הריחוק מהקהילה בירושלים, סכסוכים פנימיים ומחסור בכספים הקשו על החיים במושבה וגרמו לנטישת המושבה. ארתור רופין כתב: “תוכנית יישוב הפועלים התימנים בבן שמן נכשלה משום שלתימנים אין כל חשק לעבד גינות ולעסוק בעבודות חקלאות כלשהן.”

את המושבה, שהכילה בשיאה שישה מבני קבע, ניהל בן-ציון בן-אהרון ובניהולה היה מעורב גם שמואל פרסוב, ראש המחלקה למלאכת כסף בבצלאל. במושבה היה מיעוט של פועלים קבועים חלקם הגיעו למושבה כשלא השתלבו במחלקת הפִלִיגרָן ב”בצלאל”. בין תושביה התימניים של המושבה היו משפחות עמר ונגר, שנציגיהן אף היו חברים בוועד המושבה. הגיעו למושבה גם אומנים לתקופות קצרות וביניהם כאלה שבאו לחופשת מחלה באוויר הטוב של המושב, ותלמידי בצלאל שהשתמטו מגיוס לצבא העותמאני.

בעיצוב התכשיטים שנוצרו על ידי הצורפים התימנים ניכרת השפעת האומנות האירופית. במוצרים שימושיים בולטת הנטייה לשימור המסורות התימניות. יתר על כן המוצרים ה”תימניים” נוצרו בהסתר מן הממסד ה”בצלאלי”, ששאף לייצר את העבודות המשמעותיות בירושלים.

בקצה הכפר נמצאים עדיין שרידים מתפוררים של בתי האבן ובית המלאכה – “בית הצורפים” מאז, שכונה “בית בצלאל” בהיותו בסגנון בית בצלאל בירושלים. הוא שימש לאחר מכן כבית הספר של המושב.

בשנת 1920 נוסד במקום מושב בן שמן שהתקיים 28 שנה כמושב עובדים עד שנת 1948. לאחר תקופת מצור ארוכה במלחמת השחרור, המושב התפרק. בין מושב כרם בן שמן לבין חוות ניסיונות הוקם ב־1927 כפר הנוער, על ידי ד”ר זיגפריד להמן. במאורעות תרפ”ט, 1929, סבלו המתיישבים מהשכנים הערבים והמושב הוקף בחומת מגן מבטון להגנה מפני פורעים. כדי להגן על הכפר, הבריחו למקום כלי נשק והסתירו אותם בסליקים. כן נרכש בעזרת מטה “ההגנה” משדר אלחוטי, באמצעותו נוהל קשר קבוע עם מרכז “ההגנה” בתל אביב.

ב־22 בינואר 1940, עם חשיכה, הגיעו לבן שמן שוטרים ובלשים רבים. הם פרצו את שער החומה שהקיפה את הכפר והחלו בחיפושים. עצים נעקרו וגינות נוי נהרסו. תלמידי המוסד ועובדיו התבקשו להיכנס לחדר האוכל ולא לצאת משם עד להוראה נוספת. המחפשים הגיעו עם מידע מוקדם לחדרו של רופא השיניים, וחשפו מתחתיו לוח ברזל. מתחתיו נחשף בור ענק מלא בכלי נשק, מפות ומסמכים. יחידה אחרת ניגשה למקום שבו היו חברי “ההגנה” ועצרה אותם מיד.

האלחוטאית שידרה לתל אביב על המתרחש במקום.

הבריטים עצרו 12 איש ובראשם ד”ר להמן. הם נידונו לעונשי מאסר לתקופות שונות שקוצרו לבסוף.

שמות המשפחות המייסדות שהקימו את המושב הישן מופיעים על השלט הגדול המוצב בכפר הנוער מול החצר הפנימית משנת 2000 שבה שונה שם המקום ל”כרם בן־שמן”.

במלחמת העצמאות היה היישוב במצור ומפעם לפעם קיבלו הנצורים הספקה ותחמושת באווירון שנחת במקום. במשך המלחמה פונה המושב, והתושבים חזרו אליו החל משנת 1950. בשנת 1952 הוקם מדרום לו, על חלק מקרקעותיו, המושב החדש בן שמן, והיישוב הוותיק כונה בתחילה “בן שמן שיכונים”, אחר כך שונה השם ל”כרם בן שמן”. במשך השנים נטשו את הכפר משפחות שונות, ואחרות הגיעו במקומן, אִכלסו ושיפצו את הבתים הישנים.

הכניסה למושב המאוד קטן, היא דרך כפר הנוער בן שמן.

[מקור: ויקיפדיה]

צילום: ישראל פרקר, 4/2023

[אפריל 2023]