״בית התנועה״ כפי שהוא מכונה, תוכנן על ידי האדריכל המוערך יעקב פינקרפלד ברוח הסגנון הבינלאומי והוא מתאפיין במוטיבים אדריכליים של ה-״באוהאוס״. המבנה הוקם במרחביה בשנת 1936, על יד תנועת הקיבוץ הארצי ושימש מרכז לפעילות שוקקת, גם בימי ההתפקחות מסטלין ״שמש העמים״ הקומוניסטי. בקומה העליונה שכנו מזכירות התנועה והנהגת השומר הצעיר. גם לשכתו של המנהיג מאיר יערי שכנה שם, ובה תפקד עד מותו ב-1987. בקומה התחתונה החל לפעול ב-1940 ״דפוס השומר הצעיר״, שותפות של הקיבוצים מרחביה, מזרע ושריד. כאן ערכו והדפיסו את ספרי ״ספריית פועלים״, העיתונות התנועתית השופעת, בולים קונסולריים בריטיים מזויפים, דפי פספורטים ורישיונות שונים לצרכי עלייה ד׳ של ״ההגנה״. במבנה שכן גם ארכיון התנועה.

בשנות ה-1980-90 אכלס הבית מוסדות וענפי מלאכה שונים, ביניהם גם ״המשרד לעיצוב״ בהנהלתי, ובשני העשורים האחרונים משכיר הקיבוץ את שתי הקומות לעסקים חיצוניים. הגג בעל קורות הבטון החשופות נותר כאילו לא הושלמה בנייתה של פרגולה. לתושבי הקיבוץ זכורים ימי ראשון שבהם התכנס הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי לישיבותיו במה שכונה ״הקרמלין״. ולמי שזכה לפגוש באדמו״ר יערי, כינוי אוהד למנהיג הנערץ, זכורה לשכתו שבה שולחן העץ המגושם, הספרים ואלבומי ההוקרה, שנדרש נתיב מיוחד כדי להגיע אליה. כיום מוצג המשרד על שלל פריטיו ב-״בית יערי״ שבחצר הקואופרציה הקרויה ״החצר הגדולה״, לצד חדרה הקטן והצנוע של גולדה מאירסון, לימים ראשת הממשלה.

בשנת 2009 בוצע סקר תיעוד מבנים ואתרים היסטוריים בקיבוץ מרחביה, ובשנת 2016 אושרה תב״ע [תכנית בינוי עיר] המרחיבה את רשימת המבנים שאושרו לשימור. במסמך הנחיות והמלצות שימור אתרים ומורשת, שהוציאה ועדת התכנון של קיבוץ מרחביה ביוני 2019, בית התנועה כלול בין המבנים לשימור ומופיע בתב״ע. רוב המבנים לשימור מרוכזים בחצר הקואופרציה, המוכרת כ-״אתר לאומי״. בית התנועה מתנשא בתפארתו המתקלפת בכניסה לקיבוץ, סמוך מאוד לחצר, שבה ובסביבתה נערכים סיורים מודרכים למבקרים מכל הארץ, אך דווקא הוא, בעליבותו, נותר מחוץ למסלול.

ככל שחיצוניותו של בית התנועה הולכת ומתיישנת, לבעל הבית, האגודה השיתופית החקלאית, אין תשובה הולמת ושיקום המבנה, ולו בחיצוניותו, אינו נראה באופק. כבר עשרות שנים שקירות המבנה אינם לבנים וחלקים. פניות להנהלת העמותה המנהלת את האתר, שמתייחסת מעת לעת גם למבני מורשת מקומית ברחבי הישוב, נענות במשיכת כתפיים. הסיבה היא, שאין עדיפות להקצבת תמיכות, או תרומות דווקא למבנה זה, ששירת את התנועה בימי זוהרה, והיא זאת שהקימה אותו בקיבוץ המארח. במשך השנים נגרמו לחזות המבנה פגיעות עקב התיישנות, אך גם יזומות, זוחלות ותמימות שנועדו להיטיב עם דרישותיהם של השוכרים שלא ידעו את עברו, עד שהוצב בחזיתו שלט הסבר רשמי בשיתוף המועצה לשימור, שלט המתחרה עם זה של מכבסה…

למרות פניות מצד כותב שורות אלה לפעילי התנועה בעבר ובהווה, עד היום לא הייתה תגובה. לפי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, יכולה הנהלת העמותה לשימור המורשת המוחשית המקומית לפנות לוועדת השימור במועצה האזורית כדי שתכפה על הקיבוץ להתייחס ביתר רצינות למבנה שבבעלותו, מבנה אייקוני, שפעם היה בית לתנועה גדולה ויפה. על פניו נראה כי צעד חריף שכזה לא עומד כלל על הפרק.

מן הראוי להחזיר לבית בקיבוץ שבעמק – שהיה בין מייסדי תנועת ההתיישבות הקיבוץ הארצי – את גאוות המורשת המקומית ולו למען המבקרים, שוחרי ההיסטוריה והאדריכלות הישראלית.