לא הרחק מצומת ירקונים הסואן, סמוך לתחנת הרכבת סגולה שבפתח תקווה, ניצב מבנה ישן עם קירות, דלתות ותריסים ירוקים, המספר פרק מרתק בתולדות החקלאות בארץ ישראל . זהו “הבית הירוק”, שריד לעולם של פרדסים, שדות, פועלים, שומרים, בארות מים ומנועים. עולם שהיה חלק בלתי נפרד מנופה של פתח תקווה במשך עשרות שנים.
הגעתי למקום כדי להכירו וללמוד למה שימש

כיום פועלת במקום “חוות הבית הירוק” המשלבת פעילות חקלאית עם חוויות למשפחות ולילדים. מאחורי הפעילות העכשווית מסתתר סיפור היסטורי עשיר , המחבר בין מאות שנות עיבוד אדמה לבין ראשית ההתיישבות החקלאית היהודית, פריחת ענף ההדרים והמהפכה הכלכלית שהפכה את פתח תקווה לאחד ממרכזי הפרדסנות החשובים בארץ.

אזור הירקון וסביבתו היו מוקד לפעילות חקלאית במשך שנים רבות. האדמות הפוריות, מי הירקון ואדמות הסחף אפשרו לתושבי האזור לגדל גידולים מגוונים. במשך תקופות ארוכות עובדו כאן שדות דגנים, כרמים, מטעי זיתים וגידולים נוספים במשך השנים המחרשות השתנו, שיטות ההשקיה השתכללו והבעלים התחלפו , אבל הקשר שבין האדם לאדמה נמשך.

אחד הפרקים החשובים בתולדות האזור קשור לקבוצת “הירקונים,” מראשוני המתיישבים בפתח תקווה ,שחלקם הגיעו ממינסק שבתחומי האימפריה הרוסית. בשנת 1880 ניסו חברי הקבוצה להתיישב בקרבת הירקון ולעבד את אדמותיו. הם ביקשו להקים חיים חדשים המבוססים על עבודת אדמה עצמאית , הרחק מהמציאות הקשה שחוו בגולה.

תנאי המחיה היו קשים. האדמות היו ביצתיות בחלקן, ומחלות, ובהן קדחת , פגעו במתיישבים. ניסיון ההתיישבות הסתיים בכישלון ובאובדן חיי אדם. היישוב לא שרד אך סיפורם של הירקונים נותר חלק חשוב מתולדותיה של פתח תקווה וממאבקם של החלוצים הראשונים להיאחז באדמת הארץ.

במשך השנים השדות והמטעים פינו בהדרגה מקום לפרדסי הדרים שהפכו לאחד מסמלי ההתיישבות החקלאית במישור החוף.

התפוזים , שהיום אפשר למצוא בכל מרכול, נחשבו בעבר לפרי יקר ומבוקש. בחצרות מלכים ובבתי אצולה בחו”ל היו פירות ההדר סמל לעושר ולמעמד חברתי. באירופה הוקמו מבנים מיוחדים לגידול עצי הדר ולהגנתם מפני הקור והפירות הופיעו בציורים וביצירות אמנות.

בארץ ישראל התפתח ענף ההדרים בעיקר באזור יפו וסביבתה. התפוזים ששווקו תחת השם “יפו” זכו למוניטין בשוקי אירופה , ועם התפתחות התחבורה הימית והמסחר הבינלאומי הפך הענף למקור הכנסה חשוב לחקלאים.

מסוף המאה ה-19, ובעשורים הראשונים של המאה ה-20, התרחבו שטחי הפרדסים צפונה ומזרחה. פתח תקווה,כפר סבא, רמתיים ויישובים נוספים הפכו לחלק ממרחב גדול של מטעי הדרים . הפרדסים ניטעו ועובדו בידי חקלאים יהודים וערבים, וענף ההדרים הפך למרכיב מרכזי בפרנסת תושבי האזור.

הפרדס היה מפעל חקלאי מורכב, שנדרש להפעילו במשך כל ימות השנה .היה צורך להשקות את העצים, לדשן, לגזום, להילחם במזיקים, לקטוף את הפרי, לארוז אותו ולהעבירו לשווקים בארץ ולנמלים למשלוח לחו”ל .

סביב הפרדסים היו מנהלי עבודה , פועלים, שומרים, מפעילי משאבות, מכונאים ועובדי קטיף ואריזה. בעונות הקטיף הגיעו פועלים נוספים, לעזרה ולעיתים הוקמו בתחומי הפרדסים מבני מגורים, מחסנים ומבני שירות.

אחד המרכיבים החשובים היתה אספקת המים הסדירה. בתחילה השתמשו החקלאים בבארות ומתקני שאיבה מסורתיים, ובהמשך נכנסו לשימוש מנועים מכניים ומשאבות מתקדמות.

מנועי הדיזל, שחלקם יובאו מגרמניה וממדינות אחרות באירופה , נחשבו לחידוש טכנולוגי . הם אפשרו לשאוב כמויות גדולות של מים ולספק אותם למערכות ההשקיה. זו הייתה טכנולוגיה מתקדמת ששינתה את פני החקלאות.

גם מערכות התחבורה באזור עברו שינויים משמעותיים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נסללו במישור החוף ובשרון מסילות רכבת צרות לצרכים צבאיים. הבריטים הקימו מסילות להובלת ציוד ואספקה אל קווי החזית והעות’מאנים הפעילו את המסילה המזרחית שעברה באזור ראש העין. לצד מערכות הרכבת התפתחה התחבורה החקלאית , וארגזי התפוזים הועברו מן הפרדסים בעגלות ובהמשך במשאיות אל בתי האריזה , השווקים והנמלים.

בתי הפרדס מילאו אז תפקיד חשוב. חלקם שימשו לאחסון כלי עבודה ,ציוד חקלאי ותוצרת, ואחרים הכילו חדרי מגורים ומתקנים להפעלת הפרדס.

“הבית הירוק” שבאזור ירקונים הוא שריד למורשת הזו. המבנה, שקירותיו הירוקים העניקו לו את שמו, שימש כמחסן פרדס כשהשטח שסביבו היה חלק מנוף חקלאי רחב.

משך השנים נעלמו רבים מבתי הפרדס של מישור החוף . חלקם נהרסו, אחרים ננטשו, ורבים נבלעו בתוך שכונות מגורים, אזורי תעשייה וכבישים חדשים. לכן כל מבנה שנשאר מהתקופה הזו הוא חלק חשוב בסיפור המורשת החקלאית.

כיום פועלת במתחם ובסביבת הבית ההיסטורי “חוות הבית הירוק “בבעלות משפחת עוזר , העוסקת בחקלאות באזור במשך עשרות שנים. החווה משמרת את החיבור לעבודת האדמה ומנגישה אותו לציבור הרחב ובעיקר למשפחות ולילדים.

במקום מתקיימות פעילויות חקלאיות עונתיות ובהן קטיף עצמי בשדות. בין הגידולים המוצעים במסגרת הפעילות נמנים תירס, חמניות , מלונים ולוביה, בהתאם לעונה ולמצב השדות. לצד הקטיף מתקיימות פעילויות לילדים . מסלולי משימות, יצירה ובילוי בטבע.

כך למקום שבו עבדו בעבר פועלים לפרנסתם מגיעים כיום ילדים והורים כדי להכיר את הגידולים, לגעת באדמה, לראות כיצד צומחים הירקות והפירות ולחוות מעט מעולם החקלאות.

בימינו מרבית תושבי הערים רחוקים מחיי השדה ואינם מכירים את הדרך שעושה התוצרת החקלאית מן האדמה ועד לצלחת וביקור ב”בית הירוק” כפי שאני ביקרתי וצילמתי, היא הזדמנות להיזכר גם בפתח תקווה של פעם . במושבה שהייתה מוקפת שדות ופרדסים, בבארות המים, בעגלות העמוסות בארגזי תפוזים ובפועלים שיצאו לעבודתם עם עלות השחר.

סיפורו של הבית הירוק הוא גם סיפור השינוי שעבר על מישור החוף כולו . הנוף השתנה כמעט לגמרי , ך נותרו גם שרידים המזכירים מה היה כאן בעבר.

לנו, העוסקים בתיעוד המורשת הישראלית במסגרת עמותת אבני מורשת, למקומות כאלה יש חשיבות מיוחדת. לעיתים דווקא מחסן פרדס פשוט, שנצבע בירוק, מספר סיפור רחב ומרתק על תולדות הארץ, על העבודה הקשה ועל האנשים שבנו כאן את חייהם.

חשוב לשמר את המבנה, לתעד את סיפורו ולהעבירו לדורות הבאים. כי מורשת אינה רק מה שנכתב בספרי ההיסטוריה, אלא גם מה שנותר בשטח ומאפשר לחוש בו.

[ספטמבר 2026]