על גבעה המכוסה, כיום, בעשבי פרא וחורשות עצים והחולשת על כביש המחבר את בית דגן לראשון לציון, מול מכון וולקני, הקים העשיר היפואי זוהדי אפנדי אבו ג׳בן, בשנת 1930, את בית אחוזתו, הצופה על פרדסיו, שהיו נטועים מצפון, באזור בית דג׳אן.

הבית המפואר תוכנן להיות בעל חלל מרכזי וחזית קשתות, אך התכנון שוּנה לסגנון הבינלאומי, מלבני עם פינות ישרות. המהנדס יצחק רפפורט ואדריכל הנוף יחיאל סגל תכננו בית אחוזה מרשים, המוקף בחצר גדולה המלאה בצמחייה. סביב בית האחוזה המפואר ניטע גן גדול ובו בריכות מים ומפלים, ערוגות פרחים, והרבה סוגי עצים וביניהם עצי דקל. בצפון המתחם הייתה הבאר שסיפקה מים שנשאבו לבריכה מתומנת, בנויה אבן, שהוקמה בראש הגבעה. בצידה החיצוני של כל אחת משמונה צלעות המתומן מסותת באבן כוכב אשר היה אחד מסמלי הדגל של האימפריה העותמאנית ולאחר מכן זוהה עם האיסלם. מהברכה יצאה תעלה שהובילה מים לבריכת המפלים, שבצד הצפוני של המתחם, ובדרך מולאה במים בריכה נוספת, שבמרכזה הייתה מזרקה. מהברכה זרמו המים לתעלת מפלים שהסתיימה בברכה תחתונה. שרידי אריחי קרמיקה כחולה מהבריכה, חלקם מנופצים, נשארו במקום המוזנח כיום.

בתחילת 1948 הבית נתפס על ידי כנופיה ערבית, לאחר שבעליו נטש אותו וברח. הכנופיה איימה על הכניסה הצפונית למושבה ראשון לציון. בצפון נחלת יהודה ישבו אנשי קיבוץ ו׳ והם נאלצו לעזוב בשל ההתנכלויות הבלתי פוסקות של אנשי הכנופיה.

בין הבית ונחלת יהודה נסללה בתחילת 1948 דרך הביטחון שדרכה עברה התחבורה היהודית, מתל אביב דרך ראשון לציון תוך מעקף של יישובי ערבים עוינים, יאזור ובית דג’אן לכיוון ירושלים ויישובי הדרום. ב-11 בפברואר 1948 הופעל מוקש מתחת לאוטובוס נוסעים יהודי, שעבר בדרך הביטחון וגרם ל-28 פצועים, מהם שמונה פצועים קשה. לאחר שנודע כי הפוגעים יצאו מבית אבו ג’בן, הוחלט על פעולת תגובה ופיצוץ ה״ארמון״ וגם הבאר ממנה נשאבו המים למתחם. הריסת המבנים נעשתה על ידי אנשי גדוד 52 של ״גבעתי״, בפיקודו של סגן מפקד פלוגה ב׳ שלמה להט (צ׳יץ׳), שהיה לאחר מכן אלוף בצה״ל וראש עיריית תל אביב-יפו. המבצע נערך במספר שלבים עד שהבית והבאר נהרסו כליל. לאויב היו עשרות הרוגים ולכוחותינו פצוע אחד. אט אט, במשך השנים, נהרסו והתייבשו הגנים שמסביב, המזרקות, תעלות המים.

שרידי הבית פונו. הגן המפואר שנשאר – הוזנח מאוד, התייבש וכוסח. המבנים מסביב נהרסו ונותרו רק שרידים מהחצר המפוארת, שבילים, ריצופים שונים, חלקי קירות, בריכות המים, וקצת מהצמחייה.

בין העשבים אפשר למצוא שרידי עצים: סופורה אמריקאית שהיה זן נדיר בארץ, פיקוס, מנגו, תות, ברוש, מיני דקלים, אורן ירושלים וכן שיחים כמו היביסקוס ואדטותה.

מהתמונות הישנות שתיעדו את המבנה, אפשר לראות בברור איך ניראה המבנה המפואר, ״הארמון״, בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.

73 שנים חלפו מאז. המבקרים במקום יכולים לפגוש מספר עצי פיקוס ענקיים ומרשימים, משטח חול גדול ושומם וגם את שרידי הברכות, הלא משומרות ושאינן מתוחזקות.

בפינה המזרחית של משטח החול הגדול הקימה עיריית ראשון לציון לפני מספר שנים, מצבה מכובדת ויפה לזכר הפשיטה והפיצוץ של בית אבו ג׳בן.

מתברר שרבים מהמגיעים למקום כדי לפקנק או לחגוג משאירים אחריהם אשפה רבה, שהרוחות דואגות לפזרה ברחבי המתחם. זהו מראה מדכא ומכעיס.

מדי פעם מגיעים אנשי העירייה לפנות אשפה תחת הפיקוסים, אבל לא את זו המפוזרת בין העצים והעשבים, בשטח הגדול והירוק שמסביב, המלא בצמחייה, גם ייחודית, שנשתלה על ידי מדעני מכון וולקני, לפני עשרות שנים.

קבוצת תושבים התלכדה בעיר כ״פורום פעילי הסביבה ראשל״צ״. בין שאר פעולותיהם המבורכות, התגבש אצלם רעיון לטפח את המתחם ולהקים במקום יער קהילתי, שמטרותיו: לשמר את פיסת הטבע העירוני הנדירה והחבויה הזו למענם של תושבי העיר ואורחיה, תוך כדי הבאה לידי ביטוי את הערך ההיסטורי של האזור, אתר בית אבו ג׳בן ומורשת גבעתי, ואת דרך הביטחון שעברה בסמוך למקום ומסמלת חלק מאירועי הקמת המדינה. סמוך למתחם, מצפון, בקרבת צומת בית דגן, נמצאים שרידי בית הקרן הקיימת, שפוצץ ב-1948 וגם סביבו נרקמו סיפורי נוסטלגיה רבים.

הקבוצה המייסדת נמצאת במגעים עם עיריית ראשון לציון, במטרה לקדם את הפרויקט ולהביא אליו תלמידים ומטיילים כדי לספר על עברו של המקום רב המעללים. נאחל ל״פורום פעילי הסביבה ראשל״צ״ הצלחה בפעילותו.