בתחילת חודש יוני 2021, נערך הכנס הראשון של מתנדבי עמותת אבני מורשת. באחד האולמות בנויי אבני כורכר, עם תיקרה מעוגלת, בשולי נמל יפו, התקבצו שני תריסרים של פעילים המסייעים בהנגשת אתרים ומבנים היסטוריים בסביבה דיגיטלית.

בכנס הציגו צביקה זייד, הרכז הארגוני, וברוך ניב, הרכז המקצועי, את פעילות הקבוצה עם מגוון תכניות לעתיד. אבישי לוביץ, הרצה על שימור מורשת יהודי ליטא וראובן אברמוביץ, שהיה מנהל הנמל, ליווה את המשתתפים בסיור במה שנותר בנמל העתיק, שרבים מבנייניו נהרסו לאחרונה לצרכי שיפוצים וחידוש הרובע. אברמוביץ ציין: ״כמי שמלווה את נמל יפו כל כך הרבה שנים ומכיר כל פינה ואבן מעל וגם מתחת למים, אני מודה: ׳אני מאוהב בנמל יפו׳.״

על נמל יפו – עבר והווה

נמל יפו, שנבחר כאתר ראוי לארח את קבוצת אבני מורשת, היה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לחנוכת נמל חיפה בשנת 1933. משום היות נמל יפו עם מים לא עמוקים ובלי מפרץ טבעי, האניות שהגיעו אליו עגנו מחוץ לתחומו, בים הפתוח. עבודות הפריקה והטעינה נעשו לדוברות שהוכנסו למעגן בעזרת ספינות גרר קטנות. גם הנוסעים הורדו לספינות קטנות בים הפתוח, ובעזרתן הגיעו לחוף.

ענף ייצוא ההדרים היה בראשית ימי ההתיישבות היהודית ענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. נמל יפו שימש כנמל המשלוח של ענף זה, ועל שמו נודעו התפוזים הארץ ישראלים בעולם כ-״תפוזי Jaffa״.

בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היווה הנמל שער כניסה לארץ ישראל, דרכו נקלטו רבים מאנשי העליות הראשונות ואלו שבאו אחריהן.

באמצע המאה ה-19, לאחר שהוקם ביפו מגדלור והותקנו קווי טלגרף, מלבד שרותי הדואר שכבר פעלו קודם לכן, עברו בנמל יפו אוניות ממספר חברות ספנות וכל שבוע פקדו אותו חמש אוניות נוסעים.

• קו צרפתי – ממרסיי בצרפת, לנמלי מצרים, יפו, חיפה, ביירות – כל 10 ימים.
• קו אוסטרי – מטריאסטה, נמלי מצרים, יפו, צידון, איסכנדרון ומרסיי – כל 12-15 ימים.
• הקו הרוסי – קו אוניות נוסעים שבועי (בכל יום רביעי) שיצא מנמל אודסה לעבר איסטנבול, איזמיר, ביירות, חיפה, יפו, עד לאלכסנדריה. בקו זה השתמשו אנשי העלייה השנייה שהגיעו מאודסה.
• קו מצרי, אך למעשה בריטי – מאלכסנדריה, פורט סעיד, חיפה וביירות.
• קו מוונציה ומג’נובה לאלכסנדריה וליפו.
• בחוף ימה של יפו, מול הנמל, הופיעו, מדי פעם, אוניות מלחמה לצורך הפגנת כוח.

בשנת 1920 נערך בנמל יפו טקס חגיגי עם עלותו לחוף של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל. שלטונות המנדט שיפצו את הנמל ובנו שובר גלים מבטון על סלעי החוף והוקמו מחסנים גדולים, מגדלור, בית מכס ומנהלה.

בימי מאורעות תרצ”ו-תרצ”ט נסגר נמל יפו בפני היישוב היהודי ונמל תל אביב נחנך בשנת 1936.

ב-24 במאי 1949 שב נמל יפו ופתח שעריו, תחת הנהלה יהודית של החברה הממשלתית אוצר מפעלי ים, בפני 260 עולים ראשונים מאירופה. עבודות הסבלות נשארו בידי הפועלים הערבים. ב-2 בנובמבר 1952 הועבר הנמל למעמד של יחידה עצמאית במשרד התחבורה. לנמל הועברו 380 עובדים של אוצר מפעלי ים. הנמל פעל כנמל פתוח ללא שובר גלים והופעל בעזרת דוברות ברזל וגוררות. בשנים 1952–1957 עברו בו כ-220 טונות משלוחים בשנה. כאמור, אחד משימושיו העיקריים היה ייצוא פרי הדר.

עם פתיחת נמל אשדוד, בנובמבר 1965, הופסקה פעילותם של נמל יפו ונמל תל אביב כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות שהגיעו מחו”ל.

ב-2019 החלו עבודות מקיפות לשיפוץ וחידוש הנמל, כולל הריסת מבנים ישנים שונים במתחם, בהם בית המכס המפורסם.

עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל דיג – אתר תיירותי עם מסעדות, ושלטי הסבר והכוונה, אליו מגיעים מטיילים רבים, מדי יום.